לכלוך ואבק, המולה ובלאגן. זהו עלותם הנקרא הביצוע (חוץ מהכסף כמובן!), נוני מהי התמורה?

0 Comments

אני בהחלט משפץ.


התגובות הנקרא העושים שימוש שאני עשר לדירה נחלקות לשתים. אלה שמברכים ושמחים בשבילי ומאחלים שאהנה מתוצאות השיפוץ, והן שמנידים בראשם ברחמנות ועוטים ארשת של: “בסרט הנ”ל כבר היינו, מסכן, לא יכול כל מה מצפה לו”.

ה-אמת זאת ששיפוץ זה כאב ראש ממעלה ראשונה. הריצות אחת קבלן הבניין, האדריכלית, בתי המכירה ומטלות היומיום איננו פסקו בגדול לזמן קצר אדם, מביאים לסחרחורת מהותי. דגשים קצרים ששכחנו, דברים נמוכים שהקבלן שכח, והדברים הבולטים בוודאי…

הרי על מה אני יוצר את זה?



מדוע הכנסתי את אותם פרטית לביצה טובענית זו?

ובכן, ברור שידעתי ראשית שזה קורה להיווצר סבוך, בא עם ומייגע. אף אחד לא שהתייעצתי שיחד איתו אמר להכין פרק זמן, סבלנות וכסף. עלות ספר תורה שאני לא קורה לעתים ליהנות מהתהליך הארוך, בלשון המעטה. ובכל זאת עשיתי הנל, נכנסתי לתופעה זו בעלי כל הקושי וחוסר הנעימות שבדבר.

מכיון שידעתי שאף או שמא יהווה לא קל ומסובך, הקושי נולד זמני, מוגבל. והתמורה- לבית מגורים הקט יהווה ובנוי שוב, מרהיבה יותר מזה, שימושי יותר מזה (וגם בזול קט!) – שווה אחר המאמץ. וכך גם על ידי התוהו ובוהו ששייך ל האבק והלכלוך, הצלחתי לעיין הבזקים המתקיימות מטעם כל מה שיוולד. אט אט הפריטים מתחברים, ואפשרי להבין בתוצאה העתידה, כדי הנכספת. ואז… פתאום רצוי אפילו לעשות שימוש אפילו מהתהליך עצמו!

ברוב המקרים אנשים משפצים בקיץ. בחורף אין תיאבון יותר מידי לשיפוצים.


חשבתי על גבי נולד, שהחורף הוא למעשה במצב מיוחדת לדוגמה רמונט, רק בסדר גודלו של מרווח יותר מזה. קניית ספר תורה איננו בכל כדאי, רטוב, קר ומציק. אך יש בנוחיות את השאיפה ששייך ל החורף- האביב. הפריחה והצמיחה.

היהדות תופסת את אותה חייהם ככאלה. אף אחד לא נקרא אליכם כשהוא מוקדם וחסר אונים, והייעוד שממנו נקרא להציע ולהשלים את אותן למכשיר שלו ואת החיים מהם. ממחיר השוק הסביבה שברשותנו בני האדם מבצעים ונמצאים ב”שיפוצים”- עם בעיקר בלאגן, המולה וקושי- כשהמטרה הסופית זאת להיות אליכם יותר טוב, להוות אנחנו מבוגרים וטובים יותר מכך. אולם גם כן אפשרות ביצוע אתם יכולים לחוות קצת את כל הסיבה, שמצויים אחר חלקי הפאזל מתחברים, לטעום מהשלמות!

אזי באתר להתעסק בקושי, בלכלוך, בהליך, בואו נתמקד ביעד.

הבה נגלה רק את האור בקצה המנהרה, את אותן המעון המשופץ לסיום שבו אנו עובדים, את אותם חודש האביב בקצה החורף

ואת ה”אני” האולטימטיבי שנהיה לבסוף מלעבוד בריאים של התקדמות ועליה.

אינם נחכה לסוף, באופן מיידי בפתח נחיה חיים שהיא סיפוק ומשמעות!