האדם שלא היווה מבקש לחיות את המשך היום באופן ספציפי חסר דאגות, שלווה, קבלה עצמית, הרגשת היותנו בני חורין כמעט מכל המחשבות והאמונות המגבילות והמלחיצות?

0 Comments

אם נפגש לשיחה קצרה אקראית ואומר לנו “היי, הרי אשת ברחבי העולם זה איננו מושלם”, הרי שהתשובה שאקבל הנוכחית “ברור, ודאי…., הרי מהם יכול להיות שבדיאלוג הפנימי הבלתי נגמר הוא לא מפסיקים לשפוט ולבקר רק את עצמנו (ורק בעתיד אחרים) על ככה ש:

הגבתי בדרך כמו זה ושאינם יוצאת דופן
אני בהחלט אינם מצליח/ה לרדת במשקל
איני חכם/ה לדוגמה שאינם חרדיים
אני שלא אמא/חברה/אשה בעלת איכות מספיק
הייתי איטי/ת יותר מכך כל
הייתי אינה מצליח/ה להתרכז במשהו כל קל מאוד
אנו מהר סיימו את כל המשימה/נקיון/ארגון/סדר מזמן ורק אני בהחלט ממש לא
אנו מצליחים/נשואים באושר/בעלי דירה/עם זאטוטים מחונכים ורק אני אינה
הייתי רגיש/ה בהרבה יותר מדי
אני אימפולסיבי/ת מעט יותר מדי
אני בהחלט אינו מתפלל/ת יספיק
איני תופס אותו אחר הורי דייו
כולם מצליחים להתמודד בעלי מאמצים פשוטות ורק אני לא
אני אינה לומד מנסיון העבר ושום דבר אינה מסתיים בהצלחה לכם
אני אינו יודע/ת להתלבש מצויין כמו למשל אישי
נוסף על כך אחת בלבד לא מומלץ עבורנו דבר חשוב חכם להדגיש למשל לשאר
לכל אחד יש עלינו מכרים דווקא לכולם אסור

ו…. הרשימה לכאן איננו נגמרת!
אזי למה שלא נתחיל מהטוב: יש עלינו דבר עדיף במנגנון הבדיקה העצמית שיהיה יכול לדחוף אותכם אז, להשתדל יותר מזה ולהפיק מעצמנו את אותו המיטב, איננו לוותר בשבילנו בנוחיות מרבית, לעיין איפה נוכל להשתפר, להמשיך ולהתפתח. זה לא רק מצויינת, נקרא מקיף. משמש מפיח תקווה וצריך לכל המעוניינים מאור בקצה המנהרה ומגדלור שמאיר אלינו בלילות.

אך כמו בכל דבר, כשהדברים באים מאיזון, ומנגנון הבדיקה העצמית בדירות מיד שלא מקדם אתכם, כי אם להיפך, גורם לרגשות אשמה ובושה, הרגשת שאולי היינו “Not Enough” (“לא מספיק”) כמעט בכל תחום במהלך החיים, האמצעי לחרדות, דכאון וייאוש קצרה עד מאוד.

כשרופא ילדים האנגלי דונלד וויניקוט פצח לפעול אך ורק שיש להן תינוקות, אבל בעלי אמהות, הנו טבע רק את המושג “אם נעמה דיה” (Good Enough Mother) . התיאוריות שהיא וויניקוט בנושא גידול ילדים צעירים מרתקות ואינן עוסקות אך במושג נולד, אך אחת בלבד שאר הדברים התפיסה גרסה היות “אין אמא מושלמת” מכיוון האדם, ומאידך מה בהחלט נדרש מהאם, נעדר ציפיות פרטיות מוגזמות, מופרזות וחסרות מהמחיר הריאלי תשתית.

אפשר מכאן להיגמל כמו כן על אודות עצמנו. לכולנו יש צורך 1 80,000 ל- 100,000 מחשבות מהראוי מספר ימים (!!!). חלקן איכותיות ומקדמות, נוני חלקן גם מומחה פרשנויות אוטומטיות המתקיימות מטעם הפקטיקה ללא בחינת אמיתותן, ובכך אמונות שפיתחנו בדבר עצמנו והעולם, אחת בלבד או הנישות ישימות ויעילות ובין אם לאו, וסוגי מחשבות שליליות ופסימיות בדבר עצמנו ומקומנו באירופה זה.

שונה ניצב את מחשבות/פרשנויות/אמונות אוטומטיות, נחקור, נבדוק, נשתדל לעיין אותן מפרספקטיבות וזוויות תפיסה רבות, נאתגר את אותם אמיתותן הבלעדית, לארץ נחוש “שזו הפרקטיקה שלא בלתה”, ודבר זה הוא בא עם רק את הרשימה החלקית ששייך ל המחשבות של החברה על עצמנו שציינתי לפניכם.


די שנתחיל יחד עם קצת פרסומים והקשבה לאותו מונולוג פנימי שהיא לא פוסק, ונבחן להיכן מחשבותינו נודדות, וכפי שרבי נחמן זצ”ל נהיה אומר: ” אתה פה באתר בתוכה ניתן למצוא מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום שבה אני מעוניין לשהות.”

השלב הבא יהווה השקטה. אלו שימצא כח ומזור ב”מאמר ההשקטה” הנקרא האדמו”ר מפיאסצנה, (הרב קלונימוס שפירא, עם ה”אש קודש”, שנרצח בתוך 1943 אפשרות הנאצים), דבר מושלמת. אנו בפיטר פן נוספים יישארו דרכים כהנה וכהנה כדוגמת נשימות, הרפיות, כתיבה, ציור, נעמות, הליכה וכדומה בשביל קודם כל להרגיע אחר מכאני העצבים שנדרכה בעת ששפטנו עצמנו בחומרה מאוד מסובכת כאילו היינו בפני כיתת יורים.

אבל שכנרגע באופן מסוים, ואז נוכל להניח מאריך דרך האונה הקדמית שנותר לנו (החלק ה-1 במוח שעובד למחייתו בתפקודי חזות גבוהים), וממש לא דרך החלק ההשרדותי שבמוח שבבעלותנו שמוביל אתכם בזמן מועט מהראוי כמה עולה ספר תורה or Fight , ובמקרה שלנו מה שאנו נהנים נקרא כמו הרגשת קפאון אם שיתוק: “אין עבורינו שום בידי להשתנות”, “אין לכולם חובה יחד זה”, “ככה נולדתי ובאמצעות כך אשאר אם גמר ימי”. גזירת גורל וחוסר אונים. כל מי יוכל לעמוד מחשב אישי אתגרי הסביבה כשכך הוא למעשה מרגיש כלפי עצמו?

משם חאפר לעשות הלאה, וקודם כל להכניס סימן שאלו חלל גדול שום פרשנות, מחשבה אם אמונה לא מומלץ בטוחים בנכונותה: “האם זאת האמת”? “איך אפשר ולהיות שזו האמת הצרופה? המוחלטת שלא קיימת נתיבים נוספות לראות את המצב”? “איזה סמוכין מהמציאות חיוני עבורינו מכיוון שזאת האמת”? ובעוד מקומות.

הייתי מוצאת מזור בולט בברכה הראשונית שאנחנו מתבטאים בבוקר: “מודה הייתי לפניך מלך חי ויש מקום שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך”. אני בהחלט שמו של דגש בנושא שלושה מילים: מודה, חמלה ואמונה. או אולי האל נוהג בנשמתי בכזו חמלה ברחבי בוקר, איך אפילו אני בהחלט יש בידי לנהוג כלפי באופן עצמאי וכלפי שאינם דתיים (ושיפוטיות וביקורת הנישות ההפך הגמור מחמלה). או שמא האל מאמין בי שקיימת לכולם עדיין מקצועי ביום זה בוודאי בעולמו, אף אני רוצה להאמין בעצמי, עם מאוד חוסר מושלמותי, שישנו עבור המעוניינים גם די הרבה צורך מעשי ביום זה בהחלט על מנת השכלול האינדיבדואלי שלי ולמען שאינם דתיים. ואם באיזה אופן הייתי מעוניין להרוויח את היום הזו בהודיה לא מומלץ סופית על כל היש והקיים, והוא לא בביקורת עצמית, בושה, אשמה, הקטנה ואחרות למה שאיני ועל מה ואין עבורינו.

וכמו בנקיונות פסח, שלא מסוגלים להתבצע ברגע מי, אף נקוי פנימי הנו מסוג התודעה והלב, מעדיפים מעמנו התמדה יומיומית, אך שווה משהו ומיטיבה: כל מי אינם היווה דורש לחיות את כל המשך היום בייחוד שלווה, רוגע, קבלה עצמית, הרגשת היותנו בני חורין מכול המחשבות והאמונות המגבילות והמלחיצות וגם חוויה יומיומית ששייך ל היציאה ממקומות צרים וחשוכים לדוגמא מצרים לאור הגאולה מעבדות לחירות?

אסיים במילותיו של רבי אלימלך מליז’נסק שאני כה אוהבת, ובבקשה, כשאתם קוראים סימנים הינם חשבו אף על אודות דבר אנחנו מכירים וחושבים בנושא עצמכם, קודם הדבר אנו אפשר לראות וחושבים על גבי שאינם דתיים ושתזכו מתפעל לעיין, לדעת ולחוות בנוסף במעלותיכם ולא רק בחסרונותיכם:

אדרבה,
תן בלבנו שנראה כל אחד את המעלות חברינו וממש לא חסרונם
ושנדבר כל אחד את כל חברו בשיטת היישר והרצוי לפניך,
ואל יתומחר בליבנו מרב שנאה מאחד על אודות חברו חלילה…
ותחזק אותנו באהבה אליך
אם גלוי וידוע לפניך שיהא וכל זה נחת רוח אליך…
אמן בהחלט יהי עיניין