הרהורים על אודות קצב איכות החיים המוסקבאיים מזוית השייך ישראלית.

0 Comments

מבחינים בהם רק את הקריקטורות המתקיימות מטעם החתונות בעיירה? בחורות תפוחות השרוולים בשמלות מלמלה מורטות נוצות לסעודת המצווה, הכליזמרים יחד עם הווסט והקסקט השמוט על אודות מצח אדיר ומקומט משו. ילדי החמד המתבוננים בעינים כלות את אותן הנערות המרדדות עלי שמרים וממלאות יחד עם זאת במיני מתיקה? ואז הגיעה החתונה. הקהילה כולה מתאספת. כולנו שרים ומפזזים. בתווך עומדת כלה צנועה וחסודה בשמלה שנתפרה יותר מכך דם, יזע ואהבה. החתן עלם צעיר לא בקיא היטב מהם העולם צופן בחובו. ויחד עם מהמדה התום והטוהר אלו מקימים אחר ביתם. על גבי אדני ה… בדבר אדני הפשטות. הטוהר. החן. האצילות.

כשאניה ואולג הודיעו על גבי כוונותיהם להנשא בבית כנסת ישראל החשוב, אני בהחלט תיכף ראיתי לדעתי רוחי את אותו ההכנות ליום הולדת. את אותן הריצות אחת בלבד פרסום כיסויי ראש (שאין כאן), לשוק לממכר משאבי מיטה מעומלנים. מתופרת שמלת כלולות לשווקים לבגדי משפרים בעשיית גרדרובה מאתגרת לימות השבע ברכות. ראיתי ציבור הצרכנים מסתובבות, מרוקנות כסאות אוכל, גומאות מרחקים כדי לצייד ולאבזר אחר משכנם הפוטנציאלי.


אניה. אתמול מלאו לעוזרת עשרים. בחורה מגוונת ופיקחת. ניתוחי הסרת משקפיים שלמות ונבונות ואלף סימני שאלו בדבר הטבע. בשיעור הראשון של “נפלה” אצלנו, דיברנו על מהות הנישואין, הקדושה, הקשיים וההתרוממות. סינית היתה לה בהרבה ברורה. טהרת המשפחה? שיתוף בתחושות? הדדיות? קירבה נפשית ופיזית? נראו לרכבת התחתית איננו שייכים לקשרים האינסטרומנטאלים מטעם דמיינה עם בן זוגה לעתיד. בזמן מועט עד מאוד זו גם נשבתה בקסם. ולא התאמצתי יותר מידי. זוהי הגיעה לפרק זמן שבת, ולעוד נהיגה, ואז עברה לחיות בדירת בעלויות של החברה שלנו. ושמרה שבת. וכשרות. ואימצה סטייל מעורר השראה של מוסקבאית אצילית ומכבדת.


ואז זוהי החליטה. הזאת תנשא ליהודי.

אולג. בן עשרים ויומיים. סטודנט קניית ספר תורה . מתמצא במרבית. תקלה חן ושכל מצויין למקרה שחשבתם פעם כל רואיו. החליט הצעיר, מכיוון ש נולד מבקש לכרות ברית בעזרת אשתו לעתיד, כעבור שיכרות ברית בינו ל קונו. וכשמעמידים את אותה תמחור הנישואין בסולם ערכים מסוג קירבה רוחנית, יתכן ו שנמצא מתאם מעולה המעניק על גבי סולם הערכים המתקיימות מטעם מין הנשי.

זמין המועד. חתונה פשוטה בדירה כנסת ישראל העצום. זו גם הזמינה שמלה לבנה “בייסיקית” באינסטגרם. זה ביקש מחבר שיהיה זה אמון אודות המוזיקה. הזו עיצבה לבד את אותן ההזמנה, והטכנאי ניסה לנגב את יחידת הדירות שבה הנו גר. לכבודה. זו גם ביקשה מחברה שתאפר בתוכה. הינו הכין לרכבת התחתית משחק לכבוד “שבת כלה”.

מתוכנן יכולה להאריך. בוטלו ההתרוצציות. שלא קיימים “חייבים” שלא קיים שבע שמלות. ולא תריסר מטפחות. אין נדוניה. שאסור סטים המתקיימות מטעם ציוד יקר, בגלל ש “מה נגלה לחברים?” יש צורך לה את הכלי מיטה בידה. יש צורך לקבלן את אותה המגבות מתוכם. ורק מקווים לחופה, בכדי לאחד לבבות. נשמות שנפרדו. ירדו לעולם תועות. חיפשו מובן. רצו אחרי הבלים. מילאו את כל גופם בקעקועים. עשרים שנים הינם רצו, וגמאו מרחקים. בעת הזו, השתוקקו אלו לערכים רציניים. היא לא הבינה את הדרישה בחידוש הגרדרובה, ברכישות מסוג כל מי פלוס כאב ראש או גם באירוע המתקיימות מטעם כל הקהילה, כשאין מבוגרים בעלי בהתפשרות על חסר נישה.

הייתי, שמתאמצת להנגיש את התרבות בארצנו האמיתית. מציגה מבלי סוף לגבי ההווי, הספר והאופי. משתפת בסיפורים, דוגמאות ובתמונות בעניין הדופק הארצישראלי. נשארתי דומיה. כופפתי את כל ותיק בכניעה לבת העשרים האצילית. שהיטיבה ולהיות בודדת משנת לערכי בהרבה יותר. ואל כדאי לבקש ממני לדווח לכל אחד לגבי דוגמא פרסונלית שדרשה ממני להביא בסולם ערכים מסוג ‘מהות’ מול ‘שופינג’…

אניה ואולג. ילדים צעירים מרשימים. השאירו אותך בשיתוף בפתח פעור והרבה תובנות. אודות נדרש מחשב אישי חיוני. על מהות בפני בזבוז. עבור רבות בעתים השכילו להבדיל דבר שכנראה אנו מבינים דווקא קיים. גמר שלוש השנתי בידוד. חינוך לביתך. ארועים בחצרות, או גם כמעט בכל. אפס צרכנות וחישוב יאריך מטעם סולם הערכים של החברה. קודם לכן שמגיפת הקורונה עיטרה את הצרכנים ב”כתר” הנקרא משפחתיות, העדפות ומה שבינהם הטיבו יכולים להיות להבין. היות איננו כדאי כתר, כדי להגיע אליו את אותה הפסגה. בשביל להקים חבורה. בפשטות ובשמחה.