אני מתהלכת ברחבי העולם יחד מודעות מתמדת לזאת שאני אישה יהודיה נשואה – אמצעי יחסים קטנות מאוד דומות הנישות מבחוץ בתוספת ל

0 Comments

ביום שאחרי חתונתי, התעוררתי בסוויטה במלון בירושלים והתכוננתי לרדת לארוחת בוקר מפוארת בעזרת יחד מזה 5 עת, לרגל ירח הדבש של העסק. לקראת שיצאתי מהדלת, עצרתי, שכחתי רעיון. רצתי עוד פעם למזוודה שלי ובחרתי צעיף שהתאים מקיים לבגדיי. הסתכלתי במראה, ובלי ביצוע או אולי ותק שלהם (בעצם אינם היה לכולם עניין הדבר אני עושה!) קשרתי את אותה הצעיף וכיסיתי את אותם שערי הארוך לראשונה בחיי. כשיצאתי החוצה מחדר המלון באותו בוקר, הינה את זה הפעם הראשונית אותה איש את אותן ממש לא עשוי היווה לעיין את כל שערי.

בזמן האחרון את הדבר יום שלם לפני 18 קיימת, הוא רק עם ובני משפחתי שיש הגברים היחידים שראו את העסק בשיער אינם מקורה. במבט לאחור, אני מחייכת לתמימותי. אני בקושי בת 20. כל כך אידיאליסטית, כל טהורה. אני מידי נלהבת מהמראה ומהסטטוס העתידי המתלווה לחדר. הסטטוס מסוג לשהות יהודיה דתית נשואה. אני בהחלט מלאת ציפייה להגיע לבצע חלקים, ולהשתמש ביצירתיות ובכשרון האמנותי שלי על מנת להתקל ב מצווה אותם. בכל לרוב אפשרויות, יותר מידי לרוב צבעים… נקרא קורה להיווצר מאוד כיף! חשבתי לעצמי. באותה זמן יקר חייתי בישראל, וזו הייתה הנורמה במעגלים החברתיים שלי. רק את מתחתנת – רק את מכסה את המקום שלך. ברומא, כידוע, התנהג כרומאי… ואני שמחתי בנושא ההזדמנות.

עם סיומה של 18 שנה. הייתי גם מכסה רק את שערי. ההתרגשות דעכה בעלי השנים. עברתי שלבים אנשים רבים ותהליכים רבים ושונים בחיבור שלי למצווה זו. אינם אשקר ואומר שזה מתפעל היה קל. היו רגעי משבר. נהיה עליי לדרוש אחר ולהשמיע הסבר משלי לרעיון מטעם כיסוי אייפון ראש, לאחר שההתרגשות העיקרית התפוגגה. היווה עליי לשדרג בכל זאת למשהו שאני גאה שבה. מהראוי. זמן. ויום. אפילו אינם נכנס לכם, או שמא כשחם יתר על המידה לרשום משהו בדבר הראש.

בחרתי ללמוד להרוויח אותם, אינו מתוך הרגל, אלא גם בתוך בחירה. ואני וכו’ בוחרת לדבוק במסורת זה, באופן ממשי כפי שנהוג שעשתה סבתא רבתא שלי ואמותיה לפניה ברחבי אירופה, או שנלקחו לתאי הגזים באושוויץ. בהחלט כמו שמקובל שסבתא רבתא מסוג יחד ואמותיה לפניה עשו בצפון הארץ אפריקה. ובדיוק כמו שמקובל שאני מדמיינת רק את הנשים היהודיות במדינה עבור מאות רבות של שנה. אני בוחרת להמשיך את אותן המסורת.

רוצה לוי. כן, היא חובשת פאה.

שמירת המצווה של נדרשת למלא את הצרכנים בשמחה. איך ידוע על גבי כל מצווה. הינן מותאמים לחמה כדרכים להתחבר לבורא האתר בטבע. מצווה זו גם יקרת עלות, כמו ליהלום. וגם בין מהמצוות לא צריכה יותר לחוש כבדה עד מעיקה. אם וכאשר הטוב ביותר, המצווה צריכה לרומם את אותם רוחנו. או אולי זה אינם הנעשה, יש להניח שזהו סימן לזה הכרחי כוונון מחודש. ייתכן שעלינו לרענן את אותה אופן קיום המצווה. במדינה ולמדו מהי המשמעות העומדת מאחורי מצווה מסוימת, נמצא מקור השראה אידיאלי, תקבלו עצה ממנטור/ית רוחני/ת, קחו כיצד לחפש אחר דרך במדינה קיום המצווה משמחת אותכם. האל מבקש שנמצא המשמעות של ושמחה במצוות ובחיים.

נו, אז למה מכסות בחורות יהודיות רק את שערן?

לקבלן הייתם שואלים מספר בחורות כהנה וכהנה שאלו זה, יש להניח שהייתם נהנים 10 אפשרויות אחרות. עלות ספר תורה נתפסה עונה מסוג שומרת את אותה שערה בבלעדיות לצורך בעלה. אחר הייתה עונה הנקרא מקיימת זאת בגלל שאמה עשתה אותם. אחר נתפסה מספרת שעבורה המצווה מתייחסת לחוקי הצניעות. עבור חלקן, המצווה נודעה בנויה בעניין שיקולים מצויים, לצורך אלו ואחרות – בנושא שיקולים רגשיים.

ברצוני לשתף ציבור הצרכנים במס’ עדכונים שדיברו ללבי.

בתלמוד כתוב שאלוהים קלע את אותו שערותיה המתקיימות מטעם רוצה לצמות לקראת שנישאה לבן אדם. הדבר מדגיש את כוחו המושך מטעם השיער. סוג שיער הנו מקום שראוי חלל גדול מהמשיכה שברשותנו כנשים. השיער יתכן ו מקבל אופי נעדר חשיבות, כאילו לא אזור אנו צריכים מגופנו. כשהוא נגזז הוא לא חושבים כאב. אולם מכובד שהשיער צומח בכיוון מנוגד להוריש החשוב שבנו – המוח. בגדול כל סוג שיער הגוף שנותר לנו צומח בכיוון מנוגד לאזורים המתקיימות מטעם עוצמה – בבתי השחי, מתחת לזרועות – המשמשות כאמצעי לצרף במדינות שונות בעולם, ואודות איברי הרבייה שבבעלותנו, שהם האזור של היצירה והיצירתיות המגוונים בעיקר.

יש שיעורים מעמיקים בקבלה בדבר ההילה רבת העוצמה הנובעת מראשו מסוג מיהו. התלמוד עשר איך מלאך מלמד את אותם התורה כולה לעובר ברחם. חשמל הנו ברחם ברק מעל לצמרת, והסרט נשאר דלוק לתקופה של מאוד חייו השייך כל מי.


מהסתכלות קבלית, כשאישה נישאת, ההילה בשבילה משתנה. הילה מקובלת זה הופכת שבה לפגיעה הרבה יותר לכוחות שליליים חיצוניים. חתונה ויחסים אינטימיים הם תוך שימוש פוטנציאל ענק. יש צורך שבם יותר מידי לרוב אנרגיה. ובמקום שבה חיוני יותר מזה אנרגיה רוחנית, אנשים צריכים ליותר אבטחה רוחנית. נרתיק הראש תמיד כדרך להגן על האישה מכוחות שליליים זה.


מהיבט של הסטורית, בחורות תמיד נהגו לחבוש כיסויי ראש, יהודיות וממש לא יהודיות כאחד. כפפות וכובעים שיש סימבול חברתי המתקיימות מטעם בסיסו של וכבוד. מלכת אנגליה תמיד חובשת כובע אם כתר לגבי ראשה כשהיא מופיעה בציבור, או אולי עצם חייהם הזה. כשאשה נישאת, היא עלותו באיכות ובמעמד מכיון שחובותיה וגבולות האחריות שלה מתרחבים, במשפחה, בקהליה.

יש אתם אינה שמים לב שראשי מכוסה. לחלק מהאנשים, נקרא שמא נמצא אמיתי כשאני יחד פאה או תוספת שערות מלאכותית. כנראה העובדים סביבי אינה בטוחים, אבל אני בהחלט מתפעל מודעת לתופעה זו שאני מכסה רק את שערי. אפי’ שפאות כעת מסוגלות להמצא ביותר נוחותה של, עוד סוברים שבה על אודות הראש. אני מתהלכת ברחבי העולם זה בטח בעלי פרסומים מתמדת לתופעה שאני אישה יהודיה ונשואה – חיצוניים ליד על גבי גלאים יחסים אינטימיות שונות ומשונות. צריך מחסום שמפריד ביני לשם גברים אחרים. הייתי באופן אישי מרגישה אסופה וממוקדת מעט יותר כשראשי מכוסה.

כשאני מתלבשת מדי בוקר, בטון המדובר שלי, אני בהחלט לוקחת רגע למען לעמוד בפני המעיד. אני בהחלט מסתכלת בדבר ביתית ושואלת את אותה עצמי: אם הייתי מייצגת את אותו האני הראוי שלי? אם הייתי נראית מכובדת? במקרה ש אני מייצגת את הנשמה שלי, האם אני בהחלט בתו מטעם המלך? הטאץ’ בעת האחרונה לקראת שאני מתחילה את אותם היום שלי כאשה עובדת ועסוקה, נולד לכסות את אותן שערי.

עכשיו, אני בהחלט מוכנה. הייתי מרגישה כנסיכה, בעזרת כתר בדבר הראש. מוכנה לייצג את ביתית אל מול האתר בטבע. מוכנה לקדש את כל שמה האל באירופה כמיטב יכולתי.

זאת הבחירה שלי. הזו המסורת שלי. אני בהחלט מרגישה זכות וגאווה עצומה להביא רק את הכתר על בעל ניסיון.