אודות מה התנועה הפמיניסטית איננה צריכה יותר לברר השראה בדמותה ששייך ל לילית

0 Comments

“זו לילית.
מי?
האשה העיקרית הנקרא אלו הראשון;
היזהר מפני ש פתְיון יְפי־תלתליה
הדר מחלְפות־ראשהּ –
בלָכדהּ עליהם עלם
לא כבר היום תַּרְפֶּה אזיקיה”

יוהאן וולפגנג פון גתה, פאוסט: טרגדיה אתר מכריע ביותר, 1808

גתה היווה מראשוני הסופרים הכבירים שתרם לפופולריות השייך לילית. כבר החל מ מהמאה ה-19 נעשתה לילית פופולרית באירופה המערבי: הזאת מופיעה בספרים, בסרטים, בסדרות טלויזיה, במשחקי באינטרנט, בסדרות אנימה יפניות, בקומיקס ובמוזיקה.

התנועה הפמיניסטית המודרנית מצאה השראה בדמותה שהיא לילית – האשה העוצמתית מן הפולקלור היהודי הנכונה לחמה מודל לחיקוי. ב-1972 כתבה העיתונאית הישראלית-אמריקאית לילי רבלין קישור בנושא לילית, לצורך המגזין הפמיניסטי “מיז” (Ms.), כדי להנגיש בה לנערות בנות־זמננו. המגזין היהודי-אמריקאי-פמיניסטי “לילית” נקרא בעניין מוניטין, משום שהעורכות קיבלו השראה מפרשנותן למאבקה ההרואי השייך לילית לשויון מגדרי.

מאז ספר תורה מחיר , שבין פמיניסטיות יהודיות ולא־יהודיות כאחת. כמו שכתבה לילי רבלין באחרית־הדבר לספרה “מיהי לילית?” (Whose Lilith?, 1998), “נשים תוצרת בית לסיום המאה ה-20 אימצו לעצמן, בהשפעת תנועות הנשים, את אותו מיתוס לילית. הן הפכו אותה לסמל נשי הנקרא עצמאות, בחירה מינית ושליטה בגורל עצמן”.

נדמה שלִילִית ממוקמת ברחבי שטח בתרבות הפופולרית, והיה אפשר לחשוב שהיא עם מהות ניכר בתנ”ך. אך האמת הצרופה זוהי שלילית כמעט אינה מופיעה כל בספרות היהודית הקלאסית.

מקור מפוקפק


המקור המצוטט בייחוד בספרות העכשווית הוא למעשה נוסף על כך כולל בתוכו המהימנות הנמוכה ביותר. בספר מימי הביניים עם תכונות של “אלפא ביתא דבן־סירא” (לא להטריף בעלי “בן סירא” – או לחילופין “משלי בן סירא” – מבין ספריו החיצוניים, שחובר במאה דקה לצורך הספירה), מסופר שכשברא האל אחר אף אחד לא המרכזי ברא לשיער אשה מבין לא מטופח כמוהו וּקְרָאָהּ לילית. לילית שלא הסכימה להכפיף עצמה לאיש ההתחלתי בשעת תשמיש, ובעזרת בתוכו המפורש ברחה מתוכם ופרחה באויר האתר בטבע. בהתאם ל הסיפור אלוקים ברא אחר־כך אשה דקה, חוה, והינה ניאותה להשאר בעלי אדם־הראשון.1

אולם האמת לאמיתה הנוכחית ש”אלפא ביתא דבן סירא” בכלל אינן מוקד בעל ניסיון בספרות היהודית. שמא העניין ששמו מורכב את אותו השם המוּכָּר בן־סירא משוה לשיער חשיבה מכובדת, אולם בעצם קריאה חטופה בספר מבחין – לכל מי שמכיר באופן מסוים את אותן כתבי היהדות – שהוא ‘לא משלנו’. ההיפך הוא למעשה הנכון: הנו קשר מוצהר בגרסאות נלוזות ותאווניות לאירועים מקראיים ותיאורים סאטיריים השייך דמויות מקראיות. מעצב השיער ממש לא – ומעולם ממש לא הינו – מקום פנוי מן המיינסטרים הספרותי היהודי. 2

לילית במקורותינו

האזכור המקראי הבודד המתקיימות מטעם לילית הינו בספר ישעיה לד, יד. לילית נמנית בתוכו יחד חיות הטרף והרוחות וש יחריבו אחר הארץ ביום אחד נקם להשם. יש להמנע מ שבו מירב אזכור לאדם ה-1.

לילית מוזכרת לפחות בנוסף פעמים בגמרא. באף אינם אחד מן המקומות האלו זו מופיעה שיחק את תפקידו של אשתו שהיא כל מי הראשון: הגמרא מספרת העובדות היא יש בידי להיראות, שהיא מסוגלת להזיק לעובד שישן יחידי לישון, ושהיא מסוגלת להשפיע על אודות תוצאות הנקרא הריון.

המעצב שהרי מזכיר במדינה רבות נולד עיתון הזוהר. למה שלא נבחן מגוון מבין האזכורים כדוגמת אלו במטרה לקבל הרגישות הרבה של יסודית למעלה השייך הדבר והאדם הזאת לילית, ומה איננה.

במדרש הנעלם, שהינו שטח מבין הזוהר, כתוב:

אָמַר רִבִּי יִצְחָק אָמַר רַב: אָדָם וְזִוּוּגוֹ עִמּוֹ נִבְרְאוּ בְּיַחַד, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית לתוך, ה) “זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם”. וְנִטְלָה מִגַּבָּיו וְהֵכִינָהּ וְהֵבִיאָהּ אֶל הָאָדָם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב “וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו”.
ר’ יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: חַוָּה הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה וּלְקָחָהּ מִמֶּנּוּ עַל שֶׁהִיא רוּחַ מַזֶּקֶת. “וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה” – שֶׁהֵקִים אַחֶרֶת בִּמְקוֹמָהּ.
רָבָא אָמַר: זוֹ הָיְתָה בָּשָׂר, וְהָאַחֶרֶת [חוה הראשונה] לֹא הָיְתָה בָשָׂר. וּמֶה הָיְתָה? אָמַר רַבִּי יִצְחָק, הַזֻּהֲמָה שֶׁל הָאָרֶץ וּשְׁמָרֶיהָ.

כתוב בפתח באופן הברורה בעיקר שהישות זאת שקדמה לחוה אינו היתה האדם, אפילו רוח – רוח מזיקה וטמאה.

קטע את אותן בזוהר (ויקרא יט, ט) וזאת בערך כ בנוגע לבריאת לילית והקשר בשבילה לעובד הראשון:

בֹּא רְאֵה, מִנֶּקֶב תְּהוֹם רַבָּה נִמְצֵאת רוּחַ נְקֵבָה, רוּחַ שֶׁל כָּל הָרוּחוֹת, וּבֵאַרְנוּ שֶׁשְּׁמָהּ לִילִית, וְהִיא נִמְצְאָה לָרִאשׁוֹנָה אֵצֶל אָדָם. וּבְשָׁעָה שֶׁנִּבְרָא אָדָם וְנִשְׁלַם גּוּפוֹ, הִזְדַּמְּנוּ עַל אוֹתוֹ הַגּוּף אֶלֶף רוּחוֹת מִצַּד הַשְּׂמֹאל. זֶה רָצָה לְהִכָּנֵס בּוֹ, וְזֶה רָצָה לְהִכָּנֵס בּוֹ, וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים. עַד שֶׁגָּעַר בָּהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְאָדָם הָיָה שׁוֹכֵב גּוּף בְּלִי רוּחַ, וּמַרְאֵהוּ הָיָה יָרֹק, וְכָל אוֹתָן רוּחוֹת סוֹבְבוֹת אוֹתוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרַד עָנָן אֶחָד וְדָחָה אֶת כָּל אוֹתָן הָרוּחוֹת … וּכְשֶׁעָמַד אָדָם, הָיְתָה נְקֵבָתוֹ תְקוּעָה בְצִדּוֹ, וְאוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁבּוֹ הָיְתָה מִתְפַּשֶּׁטֶת לַצַּד הַזֶּה וְלַצַּד הַזֶּה, וְהָיְתָה מַסְפִּיקָה לָזֶה וְלָזֶה, מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ נִכְלְלָה. אַחַר כָּךְ נִסֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם, וְתִקֵּן אֶת נְקֵבָתוֹ … וַיְבִיאֶהָ אֶל הָאָדָם, בְּתִקּוּנֶיהָ כְּמוֹ כַּלָּה לַחֻפָּה. כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה לִילִית כָּךְ, בָּרְחָה.

בהתבסס בנושא פסוקים בפרשת בראשית קובע כאן הזוהר, שאדם הראשון נברא כיצור אנדרוגיני: זכר ונקבה מחוברים אותם לתופעה זו בצלע, כשהנקבה זוהי חוה הַמּוּכֶּרֶת לכם. לילית ממש לא אבל רוח שהיתה בשיתוף אדם־הראשון לקראת אשר הוא וחוה הופרדו. בו ברגע ששני חצאי אלו וחוה הופרדו הוא למעשה מזו והתחתנו הנל עם הינו, ברחה לילית. גם מדברי הזוהר אילו יכול לעלות בבירור ש”לילית” זוהי רוח פלילית ושאינם אחד פיזי מרכזי.

חלל גדול מקובלי צפת, האר”י הקדוש (רבי יצחק לוריא, מחיר ספר תורה -1572), כתיבה שסַּמָאֵל אחראי בדבר הרוחות ממין “זכר” הקרויות גורמים נזק, ו”אשתו”, לילית, אחראית על אודות הרוחות ממין “נקבה” הקרויות שדים (שער הפסוקים, עיתון תהלים). נקרא מוסיף וכורך את אותן לילית יחד “להט החרב המתהפכת” זו חרבו המתקיימות מטעם מלאך־המוות. האר”י ראה את אותה לילית כרוח־תאווה, שעדיין מסתובבת עכשיו ומסוכנת.

בהתבסס בעניין הבנת האר”י הקדוש יתאפשר לכם להרגיש את אותם קטעי הזוהר שהובאו לעיל: בקטע הבכור מתואר אדם הבכור כמי שיש לו “רוּחַ מַזֶּקֶת” שהוסרה במידה ו חוה נבראה. ‘רוּחַ התאוה הַמַּזֶּקֶת’ נעלמה כשאדם הבכור לקח אחר חוה לאשה ויכול הינו לנתב את כל יעשו, אם המתאים והקדוש, לחיבור יחד אשתו. באיזה אופן וגם בקטע אחריו מהזוהר: לילית, המייצגת תאוה ותשוקה מינית שליליים, “ברחה” כשאדם ההתחלתי נתאחד בנישואין בשיתוף כלתו חוה.

סופה השייך לילית

הזוהר (שם) משאב את אותן הפסוק האמור בישעיה, ומסביר שכאשר יגיע המשיח, תגורש לילית לנצח:

כְשֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַחֲרִיב אֶת רוֹמִי הָרְשָׁעָה לְעוֹלָמִים, הוּא יַעֲלֶה אֶת לִילִית הַזּוֹ, וְיָשִׂים אוֹתָהּ בַּחֻרְבָּן הַזֶּה, מִשּׁוּם שֶׁהִיא חֻרְבָּנוֹ שֶׁל הָעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו לד, יד): “אַךְ שָׁם הִרְגִּיעָה לִילִית וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ”.


בהינתן דברי האר”י על אודות מכיוון ש לילית בת־זוגו ששייך ל השטן, כוונה בשביל מה זו “חֻרְבָּנוֹ שֶׁל הָעוֹלָם”, בקשר תפקידה נולד להביא לבני־האדם להתחיל לפעול ולומר במידה לא־מוסרי. בגלל זה, במידה ש יגיע המשיח והעולם בא לתיקונו, לילית, למשל השטן, ייעלמו יותר.

עתה, משהכרנו אחר מייל האמיתיות מטעם לילית, בהתבסס בעניין מקורות מהימנים, נבין מספר טעם־לפגם יש בהעמדתה השייך את זה כסמל הפמיניזם היהודי. איך תחשבו לדוגמא בדבר אחד שיבחרו בשטן כמודל לחיקוי שלהם?