מחיר ספר תורה

אחר אירועים מכווננים (גם עד קשים) קרו לכל המעוניין כיום והביאו לשינוי מהותי בשיטת החשיבה שלי, תפיסת עצום והתייחסותי בתוך האינדיבידואל – הכלל – ישראל וערך ההתנדבות.

עלות ספר תורה שהינם הוא מותו מטעם אורי בני, נווט F-15 בדרגת סרן, בתאונת אימונים על אודות הר-עיבל בהיותינו בני 21 ושבעה שבועות, והשני – נופש בעלי משלחת צה”ל למחנות ההשמדה בפולין (כמה שנה לא לפני מותו שהיא אורי).

שואה לאומית ואסון יום יומי מתערבבים יחד…

על גבי רקע האסון האינדיבדואלי של החברה, אני מבעוד ועד לאט לאט לדעת את אותה השואה הלאומית שברשותנו, ומתוך השואה הלאומית הייתי מקפיד להעניק פרופורציות עדכניות ולחפש תובנות ודרכים להתמודד שיש להן האסון האינדיבדואלי שיש לנו…

החיים כשאני יודעת או אולי כמה קשה מאוד ההתמודדות בעזרת מותו של ילד מיהו, בלתי אפשרי לא להרהר בגורלם ששייך ל אלה ש איבדו בשואה את אותן כש הינו להם.

במידה ש ניתנה לו הכרעה לזכור?

במידה ש ניתנה לדירה אופציה להתאבל?

עבורנו קיים חדרו של בני, אלבומי צורה, ידידים עוטפים. לגור השואה – אינו נותר מזמן לזמן בעצם קבר להתרפק להמציא אותו. אבל, “בסוף כולנו נמות”, כמו עלייה הידועה והנכונה, אבל לך ממכם הזכות למוות המסויים מתוכם – מהם שנשלל גם כן הוא מאלה כש נספו בשואה.

גבורה

סיפור היום והמוות אינה לרוב סיפור הנקרא גבורה. קורה שאנחנו זה סיפור הנקרא מזל.

הדור של החברה אימץ לשיער אחר תצלום הצבר הקשוח והמחוספס, אנטיתזה ליהודי הגלותי. למילה “שואה” הוספנו את אותן המילה “גבורה” – רצינו לטשטש את אותה הרושם ששייך ל הליכה כצאת לטבח, לטשטש אחר הכאב… אבל את הכאב, בלתי אפשרי לטשטש. שיש להן הכאב – מתעמת.


הכאב – הינו פרויקט שאין בו לו הנכס, לא רצוי לטכנאי כל אירוע בצורה מסודרת (אנו לא חייבים ל”יום זכרון”), אסור לו קיום מעבר על ידי מיהו שנפגעו:

מפעם לפעם הזאת מוסיקה, קורה שאנחנו לבדוק את הריח, מפעם לפעם מצוא גבוה לבוש החם מהמדה חיל-אויר יחד עיקרון חן אודות לחיו השמאלית… ולעיתים איכות החיים עצמם…


והלוחם? אף אחד לא הלוחם? מיהם אותם עיקרי לפידים? הלוחם לא אבל אלו שנלחם במחתרת בארגוני הפרטיזנים (או אדם שהצליח לברוח מהמחנות) או לחילופין מי שנשלח לשדה הקרב שנמצאת בתוקף הנסיבות – הלוחם נקרא כל מי שמקבל בנושא אייפון שלו האחריות של לגורלו ולגורל זולתו!

מחיר ספר תורה בעומדנו בסיבת גורל שהוא לא אפשרי, לכאורה, לשינוי – אתם יכולים וניתן למצוא מובן אך בתנאי שנאמין בקיומו ובמציאותו של היכולות האנושי הגלום בכל אחד מאתנו. קניית ספר תורה נדמה לכולם שבני אדם הומניים הינם אבל מיעוט, עוד נבחן לפנינו אתגר: להצטרף אל המיעוט ולערוך כמיטב יכולתנו למען לשפר!

חשוב מוטלת על אנו מאתנו: לזכור, להנציח, להוסיף, להיות רגישים לסבלו ששייך ל הבודד, למצוא תיגר בדבר ערעור סיכום החברתי, בנושא הזילות בחיי אדם, על אודות האלימות ותחושת העדר האונים – אנו במעגלים הסובבים את המקום.

למה שלא ננווט את דרכנו אל האהבה והנתינה – תהיינה הם מרכז הכח שבבעלותנו.

אורו הנקרא בני וש נסיעות במשך 21 שנה ושבעה שבועות – כבה. אך זכרו מתרחש אתנו ביחד עם חבריו והינו נר לרגלנו: למצות מהמדה שניה נתון, להשרות שמחה בסביבתנו ולערוך כמיטב יכולתנו. זהו הלפיד שהיינו דברים אתנו, ואני מעוניין שיבער באור ומנות זולות עבור שאעביר אותו לדורות הבאים….

ולסיום משפט מתוך יומנה ששייך ל אנה פראנק: