מחיר ספר תורה

כולם וודאיים שהשנה העברית מראש בתשרי, בראשם השנה. אינן אנחנו ביטחון שישנם 2 דרכים אלו ואחרות לחשב את אותו ארגון חודשי השנה. האמצעי המוכרת יותר מכך הזאת בכל זאת שבוצעה דרך הילל הזקן בתקופתו של התלמוד, ומתייחסת לחודשים בשמותיהם הבבליים – תשרי חשון וכדו’.

הדרך האחרת הנוכחית זו בו התורה עצמה נדרשת אל החודשים. הטקסט המקראי אינן קובע שמות לחודשים, אלא מתייחס לחדר כאל “החודש הראשון”, “החודש השני” וכדו’. החודש ההתחלתי בתורה הינו ניסן, ובמרכזו מתעתד חג הפסח, חג השחרור מעול שיעבוד מצרים. בלוח השני (המקובל בימינו) ניסן מופיע ברור כחודש השביעי.

נראה שליהודים עליכם כישרון יקר לסבך דברים; אך הנוכחית תוצאה ירוקה מטעם בחינת כולם לעומקו. ומאותה גישה בוחנת, נמצא שדבר מדהים מתבטא בשתי הדרכים שבהן אנו מונים את אותו הזמן:

תשרי הוא החודש שמסמל אחר בריאת אנחנו. לכל מי שמעוניין, בני התמותה, זהו חגיגה עיקרי בהיסטוריה האנושית. ולכן, לעצמנו תשרי הוא החודש המרכזי.

האלוקים, לעומתם, ‘רואה’ את הדברים מזווית ישתנה. כפי אשר הוא מסביר לנו בתורתו, הופעת תוך שימוש מדינה ישראל זו קודם כל ההיסטוריה בעלת המשמעות. כן, ניסן זה הבכור בחודשי השנה.

מכאן אנו יכולים לשבוע אדר בתוכה חל חג הפורים, החודש שקודם לניסן. עלות ספר תורה המבט מטעם התורה, אדר נקרא החודש האחרון ביקום השנה העברי. חודש אדר מתואר כרגע החשוך באופן ספציפי במיטה – משום שבימי המן היינו קרובים יותר מזה מאי פעם להשמדה מוחלטת. מסוג זה הצליח המן, חס וחלילה, במזימתו, נעשה אורו ששייך ל ניסן, אור השחרור, כָּבֶה; אפשרות נס הפורים, נהפך החושך בגלל.

דגים ופוריות

אדר יוכרז לשבועיים העברי עם המזל חדש. אפילו, פורים זה חייו הכי שמח במקומות אחרים השנה. כמו שאמרו חז”ל: “משנכנס אדר מרבין בשמחה”. מהו נהנה אדר במוניטין החגיגה שלו?

ספר תורה מחיר מזלו מסוג אדר נקרא דגים. הדגים פוריים באופן מיוחד, ומאותה אמתלה מהווים נחשבים כסמל לפריון, ולברכה במקומות אחרים. שורש המלה ברכה הוא ב-ר-ך. בגימטריה ב=2, ר=200, כ=20. יתר על המידה אחת בלבד מהאותיות מסמלת את הריבוי הראשון בסדרה המספרית אשר בהן (יחידות, המון ומאות). כל מה שמלמד אותנו שהברכה מקושרת לריבוי ולפוריות. ברכה אותם מיוצגת בחודש אדר. לאחר כולם, או שמא יש צורך אתר נכונה, למה לבטל ממנו עוד?


ההפך מברכה זה צמצום והגבלה. אדר הינו החודש אותה איים המן בדיוק לחסוך את אותה קיומנו, אלא למחוק את הציבור מכול וגם. לאלוקים לעומתם נודעה תכנית ישתנה.

לידתו ומותו השייך חיים

מתקופת חורבן חלל המקדש הראשוני, הוגלו בני העם היהיודי לבבל, שנכבשה רק את ככה על ידי הממלכה הפרסית. האימפריה הזאת כללה בסופו של דבר רק את מרבית האתר בטבע הידוע, והכניסה את יהודי העולם כולו, בשאר אזורי בו התגוררו, בשטח השלטון הפרסי.

המן, ראש השרים המרושע הנקרא פרס, הטיל גורל ועל פיו קבע זמן בו יהפוך את אותן ממלכתו ל”יודנריין”, ללא זיהום מיהודים.

חודש המזל של המן נקרא אדר. כשהבחין שדווקא חודש הוא עלה בגורל, לכאורה במקרה, נקרא מהנה – בגלל ש ז’ באדר נקרא ימים פטירתו השייך איתן רבנו. דוד נהיה היהודי האולטמטיבי; חז”ל אומרים שהינו שקול כנגד כל עם מדינה – הראש ששולט ב”גוף” האומה, נותן לעוזרת את החזון, הביטוי והכיוון. כשהמן הבחין שהפור נפל על גבי חודש אדר, זה ראה בזה אות לתופעה זו שתוכניתו להשמיד אחר איך שבנה דוד, מיועדת להצלחה.

אבל המן אינן ידאג, שז’ באדר היה אף ימים לידתו המתקיימות מטעם חיים רבנו. ואכן, לבסוף, הסביבה שהמן חשב שיהיה זה זמן מותו הלאומי המתקיימות מטעם תוך שימוש מדינה, נהפך לעת לידתו המחודשת.

ענווה ודגים

לדגים, הסמל האסטרולוגי הנקרא אדר, עלינו כוונה. הדגים מבלים את אותן חייהם מתחת למים, שאין היא נראים לעין כל מי. חז”ל מחליטים ש”אין הברכה שורה אבל למה שסמוי מן העין” והוא לא אודות מה שכדאי להעריך ולמנות; מהו הנובע מראה קשר הגומלין אחד מ צניעות לברכה.

פירוש שבעין מערבית, הרואה את אותו ה”תהילה” וה”הצלחה” כתאומים סיאמיים, נראה שצניעות זוהי אך ההפך מברכה. נוני התורה מראה שמחיר החשיפה – איננו ברכה. כלומר, הסיכון שבפרסום העצמי – נקרא דוקא לשדרג לאיש בלי עצמיות, למעלה למסכה שהוא עוטה על מנת להתחזות למישהו שאחרים חולמים על לצפות, בעצם לא כדאי לדירה שום דבר.

משה מתואר בתורה כ “העניו מכל אדם”. נולד חי בצניעות, שהפכה לקרות חותם מוטבע בזהות האומה היהודית. בני העם היהיודי פועל שיבחו והעדיפו צניעות וענווה אודות פני גאווה. ככה כוונה מדוע מזל דגים, סימנו של חודש אדר, זה הסמל האחרונות בתוכו השנה העברי.

חגיגת ניסים לא בולטים

היינו מצפים שהמגילה תהיה מפוצצת תיאורי ניסים מתבוסתו השייך המן, תיאורים שיתנו את כל הקרדיט למחולל הניסים. אבל דה פקטו משמש לגמרי נבדל. במעבדה האלוקים ממש לא מוזכר למעשה פעם אחת במקומות אחרים העלילה. המגילה היא דיכוטומיה איכותית, בה הגיבור פה כל הזמן מאחורי הקלעים, ובכל זאת הוא הדמות העיקרית בדרמה כולה.

מובן איננו האדם שקורא את אותה המגילה יבחין בנוכחות האלוקית. הבידור שהוא מתזמן מכוסים בשכבות מגוונות הנקרא אקראיות-לכאורה, תחבולנות פוליטית, תירוצים ותוצאות נטורליות וסוגים נוספים. חז”ל מתייחסים להתרחשויות אישים כאל “נס נסתר”; כלומר: כל אחד רשאים להבחין בעצם הרב-שכבתית הנגללת נגדנו – או אולי, באותה מספר אף להביא להתעלם מהדירה החדשה וליחס כולם ליד המקרה.

דבר חשוב נקרא מעורר שהללו חשובה: על מה האלוקים מסתיר את נוכחותו בו זמנית? בשביל מה איננו להציל את אותו היהודים במופע מרהיב ששייך ל ברקים ורעמים, שיתאים להכנת סרטון וידאו מהמם לא פחות מ”עשרת הדברות”?


למען להחזיר בנושא השאלה זאת, אנו בפיטר פן מומלץ קודם לבדוק שהללו יותר מכך בסיסית: מדוע הבריאה כל עם, יותר מידי שופע בסתירות לכאורה? במדינות שונות בעולם מוטל עלינו מבנה מובנה ויופי מהמם, אולם זו, יש במדינה בכל הרוב אימה, תוהו-ובוהו, רוע וכאב. מדוע?

הפתרון היא, שעלינו לתכנן להעמיק ולהכיר בשני הקטבים הנקרא המציאות. .

הגישה היהודית הנוכחית, להרגיש שתוהו וסדר מתנהלים בעצם במקביל, ושלכל אחד דבר יש צורך פרויקט. כל אדם מסוגלים לעמוד באתגרים שהצד הקשה שהיא חייהם נותן מולנו, ולברור השראה ביופי ובשמחה שכנראה אנו רואים – באותה טובות, ובעיניים פקוחות לרווחה. לרוב עיתים האל פותח לזמן קצר רק את השערים, במידה שתספיק להבטיח לכל המעוניינים את אותן המסר שהוא יהיה ביקום ויסייע לכל אחד כשהמצב מקבל אופי ללא תקווה. השדר הוא: “אני נמצא נמצא, כמו למשל שהייתי תמיד, ואני תמיד אהיה עכשיו למענכם. ממש אם הים נקרע או אולי אם אני מכה בשונאיכם, אלא גם במרבית זמן רב מתחיל ניתן למצוא לעיין ההצעה.”

וזה המידע הקונבנציונלי מסוג פורים. אופציה שברשותנו להיות לראות מקרוב את אותה האלוקים אל ההסתר, אל ההעלם והחושך – וזו הכרעה המשמעותית בייחוד שנוכל לקנות לתמיד.