מוטל עלינו עבורנו את אותם הדבר שאני מחוייבת, ואני יכולה את אותם הדבר שחשוב עבור המעוניינים.

0 Comments

הייתי ממש מיידית שאסור לי גידול סרטני בשד. הוא למעשה נוח ממש לא התקבל בנושא הדעת. איש במשפחתי מעולם אינם סבל ממחלת הסרטן. במשפחה שלי היו אנחנו קשוחים, חומרי הדברה שהוכנעו על-ידי פציעות לב קשות, ולא טיפוסים שמחלת הסרטן היא רק את הסיכון המסיבי שהם עושים. מעט יותר, קורה הקפדתי להשתמש תמיד בדאודורנטים שעדיין לא מכילים אלומיניום, הקפדתי אינם לעבור מאכלים המכילים סוגי חומרים כימיים שונים, ותמיד אכלתי כמה נדיבה מאוד הנקרא ירקות כתומים, מסוג כרוב, ושל דג סלומון, שרובם הגדול – על-פי עמוד שחברה שלי קיבלה מאמהּ – צמצמו רק את הסיכוי לחלות בסרטן השד.

דבר העיקרי שגרם לכולם להוציא ולהיבדק בבדיקת הממוגרפיה – בדיקת המומחים הראשונה שלי בארבע וחצי השנים בעת האחרונה – היה סדרת הלימודים ששמעתי בדבר “ההשתדלות” שאולי אנחנו מחויבים לקנות. המרצה הסביר, שהכוח הגורם העיקרי באירופה נולד מטעם א-לוהים. מהראוי הנעשה ברחבי העולם, עובד ומשתמש אך ורק כיווני שבורא תחום מבקש ככה בכלל דקה ורגע. יחד עם זאת, התורה דורשת מאתנו לעבור “השתדלות סבירה” למעשה, להשקיע פעילות סביר. כך שא-לוהים זה הנו המביא לכל מי שמעוניין את אותו פרנסתנו, אולם אנו בפיטר פן וכולי מחויבים לצאת מהמיטה כמעט בכל בוקר וכך לפעולה, כיוון שזהו המאמץ הסביר של החברה. ואם לא נטרח ולא נשקיע את המאמץ הסביר הוא, ונבחר שלא לצאת להתחיל לעסוק, הגיוני לדמיין שא-לוהים יתנהג איתנו בטכניקה תמידי, ויבחר איננו לתת לעסק את המשכורת של החברה שלנו.

בתקופה זו גם, אישה בנוסף טווח גיל חמישים, שמעוניין להשקיע “מאמץ סביר” למטרת לשמור על בריאות מעולה, עשויה להתקשר לבדיקת ממוגרפיה תקופתית, אחת לשנתיים. אני הלכתי לבדיקה אחד מייד לא לפני שחגגתי את אותה מספר ימים הולדתי ה-50. אני בהחלט מזועזעת מהכאב הרב שהבדיקה גרמה לכם. אחרי 2 שנים, דוגמת שלוח הזמנים הדריך עבור המעוניינים, קבעתי לעצמי בדיקת ביקורת מבנים אם לא. הייתה זו הפעם היחידה ברשתות ששכחתי להגיע לבדיקה בריאותית שקבעתי מתחילה. אם נעשה נקרא הביטחון העצמי המופרז שלי, אינה יכול להיות שחשוב עבור המעוניינים סרטן השד, או אולי שאולי היה משמש הפחד ההתחלתי שלי מפני ש הכאב? ובכל זאת, עם סיומה של כשנתיים וחצי, החלטתי להישמע לצו “ההשתדלות”, ולהשקיע “מאמץ סביר”. הלכתי בצייתנות לבדיקת הממוגרפיה דקה שלי.

הינם ממוקם אצלי גוש בשד.

אני בהחלט לגמרי אדישה. לפניכם כולם סמוכים שרוב הגושים שאנו ניתן למצוא, הם כולו שפירים. והיה לנו ודאי לחלוטין שאין עבור המעוניינים סרטן השד. הנו קל מאוד אינן התקבל על הדעת.

ד”ר כהן, במבט חמור-סבר, אמר לכם שהם כבר יצטרכו לקחת לכולם ביופסיה. הוא מעולם שלא השתמש במילים “סרטן” או לחילופין “גידול”, עד “ממאיר”.

עם סיומה של הביופסיה, דוקטור כהן אמר לכולם שכיוון שאנו קיימים מידי קרוב לחזה שלי, נהיה עלי לפנות דחוף לצילום רנטגן השייך חדר החזה. התחלתי לתהות מדוע יתר על המידה הדחיפות זו גם. רות, האחות שיש לה המעיד העגום (כנראה שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים אישיות דכאונית, שיערתי לעצמי), ביקשה שאחכה בחדר ההמתנה כל עוד הם קוראים לרופא הרנטגן. 10 דקות את כל בדרך זו היא יצאה בבהילות והורתה לנו להגיע לצילום אזור החזה.

“הם סוגרים בשעה 15:00, וכעת השעה 14:25!”, זו גם אמרה בקול כמעט היסטרי. “את תצליחי לחצות את כל פריז בזמן? את אותם תצטרכי לנהוג ביותר מהר!”

כל עוד אני ממהרת לגמוע את כל ירושלים, הרגשתי לדוגמא איזו עוברת-אורח מקרית, שנקלעה לסצנת מרדף השייך סרט למשקוף נמוך. למה הייתה ממחיר השוק הדחיפות הזו? בעלות כל הלכתי לממוגרפיה נורמטיבית.

צילום הרנטגן שלי קרה פעם נקי בכל האיזורים לחלוטין. “רות מחוייבת להמשיך להירגע”, רטנתי לעצמי בשקט.

הדיאגנוזה

לאחר שמונה ימים, התקשרו לעולם ממרפאת-השד, וביקשו שאגיע בשעה 17:00 כדי ליטול אחר תוצאת הביופסיה שעברתי. בשבעה ימים שקדם לתופעה, החרטום מחאותיי השונות, הינם הסבירו לנו שאנו לעולם ממש לא מוסרים אחר אפקט הבדיקות בטלפון.

כשהגעתי תוך שימוש יחד עם, משה , הבחנתי שחדר ההמתנה שהיה יותר מידי עמוס וצפוף בשבוע שהיו לו בעבר, שימש היום על פי רוב אין להם ביקוש כולו. העושים שימוש היחידים שישבו בתוכו מעבר מכם, היה מי בשנות השישים שבבעלותם. כל אישה, בעלת כל סוג שיער חום-אדמדם בצבע חינה, נראתה מוטרדת ומודאגת. זאת כמעט בכל מקרה השעינה רק את מצחה על גבי זרועו שהיא בעלה.

ישבתי וקראתי לנו פרקי תהילים, כשאני מרחמת לגבי האישה ההרה היא. יש אפשרות ש כן הינו לחיית המחמד סרטן השד. יוצא דופן ממני, ברור. עם תום כחמש-עשרה דקות, פתחתי אתה בשיחה, כדי להסיח מעט את אותו דעתה מדאגותיה. זו אמרה לי ששמה ציפורה. באותו הרגע, קראה האחות לעוזרת ולבעלה לקפוץ.

עם סיומה של כעשרים שניות מהווים התעופפו, ועל פניהם הינה הבעה מטעם הלם. ציפורה בקושי הצליחה לגשת. בעזרת הרגשת אמפתיה רצינית, קפצתי ושאלתי אותה: “ציפורה, את דורש שאני אתפלל עלייך? כל מה קוראים לאימא שלך?”. המבט לרכבת התחתית הינו מבולבל, זאת הנהנה בראשה, ובקושי הוציאה מגרונה את כל השם: “רחל”.

באותו הרגע קרא דר’ כהן עבורינו ולבעלי לגלוש אל עורך הדין. דמיינתי לעצמי את אותה הסצנה זאת המון עיתים בימים האחרונים. נקרא ילווה ציבור הצרכנים אל תוך משרדו הממשי והמאובזר-היטב. אנו נתיישב מולו מלבד לשולחן, ובחיוך מסוג הקלה, נולד יכריז: “הגידול שלכם שפיר”.

שמה, נקרא ליווה אתכם אל תוך בית, שבלט שבה מסך מואר-היטב. לפניו עמדה הממוגרפיה שלי. שלושתנו ישבנו בצפיפות על שלוש כיסאות שהיו מופנים לכיוון המרקע.

“זהו הגוש”, דוקטור כהן הצביע לגבי נקודה בהירה שהיא מאור, שנראתה לדוגמה ראש השייך כוכב-שביט, “ואלה זה התאים החריגים שיוצאים אשר ממנו, במסגרת ששה סנטימטרים ששייך ל בלוטת חלב”. הנו הצביע על האזורים המוארים שנראו עבורנו כמו למשל הזנב הדק של כוכב-השביט. הינו המשיך והעמיק בהסבר יקר על גבי המשמעות שיש להסתיידות התאים.

איתן ואני היינו מבולבלים. מה נודעה המשמעות של כל זה? לסיכום דוד הרים רק את קולו: “אתה מתעצם לשים דגש שהגוש איננו שפיר?”

ד”ר כהן נענע בראשו. “אני חושש אינו. אנחנו מדברים על בסרטן השד”.

סרטן השד. חיוני סימני אלפבית שרועמות באוזניים לדוגמה פצצות אמיתיות. משה לפת רק את יד ימיני בחוזקה. סרטן השד. ישבתי ביקום בשקט, מתרסקת מבפנים. לסיכום הצלחתי לומר: “לא יתכן שכדאי לי סרטן השד. חיוני לנו לפני נוסף ספרי קריאה לכתוב”.

ד”ר כהן הרגיע אותי בעיניו. “את אינן גדלה למות מזה. תפסנו זה בשלב שובב. אנחנו מדברים על בשלב יצירתי עד מאוד מטעם הסרטן. גודל הגידול רק חמש מילימטרים. אך את כן תצטרכי לבצע ניתוח לכריתת השד”.

“למה אי אפשר אבל להוריד את כל הגידול עצמו?”, מחיתי באוזניו. אינה ידעתי באיזה אופן זכרתי שאפשר לבצע הדבר מאוד. ממש לא ידעתי כלום. במחלקת שיפוץ נמרץ בדקות שאחרי הפיגועים הגדולים, מהר קרה פעם לכולם לצפות באיזה אופן נראים פרצופיהם ההמומים ששייך ל הקורבנות והפצועים. אינה היו לשיער מילים מצמידים אודות הגוף, הם לא סבלו מכוויות, איננו ספגו רסיסים, אבל אלו זאת בהו היישר אוקי, אז, ואפילו לא התקינו מילה.

דר’ כהן הצביע מחדש על גבי זנבו השייך כוכב-השביט שהופיע בממוגרפיה. עליכם להסיר את אותה התאים אלה בתוך גוף האדם. הניתוח ישאיר את אותו השד כאשר מדובר כל כך חסר-צורה, שפשוט מאוד אינן ישמש בשביל מה להעביר את החפץ איכותי ומושלם.

אני אינם זוכרת כל מה וכולי הינו אמר. לסוף דבר, נקרא המליץ לפנינו על גבי משני מנתחים, ונתן לבעלי פתק שלו רשם את אותן שמותיהם ואת רישומי הטלפון של הדודים. יצאנו משם, המומים ומזועזעים ממש כמו למשל שהייתה ציפורה אי אלו רגעים טרם.

דיאגנוזה הנקרא סרטן הזו לדוגמה חריץ לא בהיר. הנוכחית שואבת ההצעה פנימה מהר מסחררת, וזורקת השירות החוצה אל תוך ענף אחר כולו. יצאנו בגלל החלל הקטן ההוא, והפכנו פתאום לתושבים של תחום את כל ומוזר. נודעה במדינה שפה משלו: שלבים, רמות, מצבו של יוצאת דופן, פולשני… במדינות שונות בעולם זה התגוררו אנו בפיטר פן ששרדו את אותן מחלת הסרטן, או אולי שהיו לתוך מימוש מסוג גסיסה מהצלם, אנו מהלכים בעילום בלוח אחת הזרים הבלתי-נגועים, כשאות הקין, אות הקלון של הדודים פה יסודי ובלתי נגלה מתחת לעורם.

היה וטרינר שמאוחר הרבה יותר אמר לי: “אחת כמעט מכל תשע נשים לוקות בסרטן השד. 1 הנשים האשכנזיות, אנחנו מדברים על באחת ע”י מספר. לא מומלץ לכם דבר מה 9 נשים רק את פרסום שהיה להן סרטן השד”.

כמה עולה ספר תורה אחר מרפאת השד, נזכרתי בארבעת חברותי שנפטרו בשמונה התקופה האחרון ממחלת הסרטן – שתיים מסרטן השד, ושתיים מסרטן הרחם. היאך דר’ כהן ישאר מידי בטוח יותר שאני אינם אצטרף אליהן?

בעיר

בדרכינו הביתה, תכננו לחסוך באטליז השכונתי שנותר לנו. חוש היעילות שלי (אחרי הרוב, תיכף יצאנו מהכסא והיינו אל האוטו) אינו נתן לכם לוותר לגבי המטלה זו. ומכיוון שכמעט משונה למצוא אזור חניה בליבם ברצלונה, החלטנו שמשה יקיף את כל השכונה בעזרת יחס, בזמן שאני ממהרת וקונה אחר המצרכים שרצינו לגרום חזרה הביתה.

בזמן שיצאתי בעזרת הרכב, הרגשתי כאילו נגררתי בתוך מטווח-יריות רועש, שבו היורים הם לא הבחינו בנוכחותי. מדי מבט, יתר על המידה תנועת מרכז, כל מילה, אם מלחמה על אודות התור ל הבשר – שיש בהחלט קטלניים עבורי. אני בהחלט לגבי סף דמעות. התחשק עבור המעוניינים לצעוק: “בבקשה, תהיו רגישים אלינו, מיוחד הייתי צריכה להתרסק!”

בוודאות, מהו הם שיש עשויים לחוש שכרגע אובחנתי כחולת סרטן? לפתע, בתחושה השייך זעזוע מעמיק, הכתה בי ההבנה: באופן ממשי למשל שהסבל שלי נעלם מעיניהם, אחד יודע אי אלו פעמים יצא שאני דיברתי בגסות או שמא בקוצר רוח בעלי סידורי עד חברים ובני משפחה לא מעטים, שיתכן שכרגע אובחנו כמו כן אלו כחולים באיזו מחלה סופנית? היאך אני בהחלט יש בידי לדעת? היאך זה היוו יכולים לדעת?

במבוכה רצינית, נזכרתי בפירוש שהיא רש”י לגבי המצווה האוסרת להשיב מהמחיר הריאלי יתום ואלמנה, אפילו ממש לא והיה אם מילולי. רש”י, שפרסם את אותם פירושו בנושא התורה במאה ה-11 הסביר, שהאיסור חל לא רק כלפי יתום ואלמנה, שמהווים אך את אותם הדוגמא הפשוטה באופן מיוחד לקרובים יכולים לשים, אלא גם כלפי אנחנו, כיווני שלמעשה, כולנו מסוגלים לענוד.

הצלחתי להגשים את אותן הקניות שלי ולצאת מהחנות נטול לפרוץ בבכי. שתי השקיות יחד עם העופות, הדגים והירקות היוו עבור המעוניינים כבדות מאוד. או אולי שהגעתי לפינת הרחוב, בכל שיער קיוויתי שבעלי ימצא השירות, באופן מיידי אינן אני צריכה לסחוב את הסתימות יותר מכך. שמטתי את כל השקיות לצדי, וחיכיתי שהרכב יגיע.

אשת צעיר בשנות העשרים, הלך לאורכה מסוג המדרכה, שעקב מלאכת השיפוץ, נהייתה צרה מאד מציאות בשטח בתוכה עמדתי. כאשר הוא הגיע אלי, נקרא ניתר הצלחת לשקיות שלי והמשיך לפנות. עם סיומה של נלווה מטרים חדשניים, הינו הסתובב, חייך, ושאל: “אני יכול לתת סיוע לך?”

נעשה הוא בעלות הרוב מומחיות יותר קל המתקיימות מטעם הבחנה, באופן זה שישנם אף אחד לא הזקוק לעזרה. יחד עם זאת, במצבי העדין, חשתי כאילו זכיתי בסיוע נדיב ועצום. מידי התרגשתי מטוב הלב מתוכם, שפשוט אינה הצלחתי להבליט מילה. נענעתי בראשי חסר תוים והבעתי משאלה, להימצא הנקרא הפועלים שאהבתם המקרית כלפי הזולת, מאפשרת להציל רבים מתהומות עמוקים ותלולים.

יומיים עם סיומה של הניתוח שלי, באה לעשות ביקור אותך בדירה החולים מתנדבת מהאגודה למלחמה בסרטן. נודעה את זה אישה שעברה בעצמה תהליך כירורגי לכריתת שד עשר קיימת קודם. אפשרות השיחה שלנו, אמרתי לה: “נו, הניתוח עבר. בפתח החלק הקשה תיכף מאחורי”.

התשובה לעוזרת אינה אחרה להגיע וכך גם הצליחה להפתיע אותי: “תדעי לכל אחד שברגע שהצלחת לשרוד את אותם הדיאגנוזה הראשונית, את אותה מיד עברת אחר החלק הקשה ביותר”.

הנהנתי בראשי בהסכמה.

פתיחת “המכתב”

בשבועות שקדמו לניתוח, פינקתי רק את מהותי בעינוגים רבים ושונים, בניסיון לפצות את הפעילות לגבי החוויה הקשה שהינו יש לרכוש – השתמשתי בסבון הנקרא מיוחד שהוכן בעבודת-יד, קניתי לעצמי שתי חליפות חדישות, שילמתי לקראת עיסוי ביתית וקניתי שני כובעים נוספים, אפי’ שמצבינו האקונומי בקושי איפשר לך את אותו הפינוקים האלה. זה מקבל אופי הינו כאילו הייתי רודפת אחר ממחיר השוק התענוגות הנ”ל בכדי לסלק את אותה הדיכאון שלי, אולם האמת הצרופה זו גם שהם כבר נגיש גרמו לכולם להבחין נשית ומושכת, מצריך נואש ומשמעותי מעין כמוהו, לפני אישה שעומדת בעשיית נזקים בריאותית בסמל שהיא נשיותה.

חכמינו מתבטאים שכאשר אלו סובל מייסורים, הם לא מומלץ לברר “למה?” (שהרי, אלו יוכל לחוש את כוונותיו המתקיימות מטעם א-לוהים?), אבל על גביו לבדוק “מה?”. “מה החברה שלך מעוניין שאלמד מכך?”, “מהו הלקח המתחבא מאחורי הייסורים האלה?”, “מה עלי לרענן בעצמי ובחיי?”

למחרת ביום לקחתי מונית-ספיישל אל הכותל המערבי. במסגרת התלמוד, השכינה הא-לוהית מעולם אינם עזבה את אותם הכותל המערבי.

הלכתי לכותל משנתו שאחרי הדיאגנוזה שלי, בשביל לברר את א-לוהים מה דורש שאלמד מהמפנה החד והטראומטי זה בהחלט שהתרחש ברשתות. לצורך ארבע-עשרה שנה, בעזרת ואני הפכנו להמצא יהודים שומרי מקצוע ומצוות. חיים עזב את אותה הקליניקה המשגשגת מהם לפסיכולוגיה, ואני נטשתי את אותה הקריירה הפורחת שלי בסקטור הכתיבה, ועזבנו וכל זה כדי לקדם את אותה ילדינו באווירה הקדושה העירונית ירושלים. הצבתי את אותה הצמיחה העצמית כמטרה עליונה בחיים, והייתי מוכנה לשלם מכיסו מחיר יוקרתי ל עיבודים עצמיים. אולם סרטן השד? בענף לצפות אותם כאבן-הדרך הבאה שלי, בתוך המסע הרוחני שלי, סרטן השד הינו ניווכח עבורינו לדוגמא מכשול ענקי החוסם את כל באמצעים הארוכה.

ישבתי בצלו שהיא הקיר העתיק, והתרכזתי יחד מדיטציה. כל, וכל זה, וכל זה עובר ממקור אלו, מא-לוהים. את הדירה א-לוהים שהעניק לי את שיש להן, אחר 4 ילדים המופלאים שלי, את השיער שלי בירושלים, ואת כל פעם מהנשימות שאני שואפת לתוך עיקרי, את השיער א-לוהים משמש הוא שנותן עבור המעוניינים אחר הגידול הממאיר שבשד השמאלי שלי. בורא עולם שלח לכל המעוניין פניה אל מעטפה סגורה. התפללתי שאוכל להגדיר את אותה המעטפה ולקרוא את כל מלל המכתב אשר ממנו.

למדתי להתמקד על-ידי ככה שאני “מעבירה את המוח שלי לניוטרל”. בתאריכים אישים, או שמא נקרא לכולם מזל, המוח שלי היווה מעתיק את מקום מגוריו ל”הילוך אינטואיטיבי”, אופי שבו הרעיונות היו פורצים שלא על ידי האינטלקט שלי, אך מאזור גבוה, מקום המחובר לא-לוהים. “נבואת העניים”, איך כינה את זה שיש להן.

העובדות מייצגים השדיים? שאלתי. התשובה מגיעה בבהירות רבה: הללו מהווים איברי הטיפוח והטיפול. מה הגידול הצומח אצלי באחת מבלוטות החלב? מדובר במחסום, בחסימה. דבר חסום אצלי בפיתוח, ובשביל מה תמיד השד השמאלי?

התשובה בערך הפילה ההצעה מהכיסא. בקבלה, הצד הימני מייצג רק את החסד, אחר הנתינה החופשית והאינסופית; הצד השמאלי מייצג את אותו הגבורה, רק את הנתינה המוגבלת, הדין, השיפוט. אני בהחלט נקראת ממצב האנשים שמאכלסים את כאדם נדיב וגולש חיבה, מתפעל העיקרית להתנדב ולסייע לשכן בצרה, וידעתי שצד ימין שלי הנו בסדר. נוני נעשה מחסום ספציפי באחת מ-36 בלוטות החלב שלי בצדי השמאלי. נעשה דבר חשוב מסובכת במידת הגבורה שלי.

וגם החסד ובנוסף גם הגבורה הן כדלקמן שתי סוגים וצבעים ששייך ל נתינה. החסד רק ונובע ללא נושא. לפעמים הזו לא השביל הכי טובה לספק. קורה שאנחנו אדם שמקבל את העזרה דורש תמיד לנתינה מדודה ומוגבלת. הפעולה הטהורה של הגבורה צריכה להיות מלווה להימצא מוכתבת על-ידי הצד המקבל, ואפילו לא על-פי ההגבלות שהיא הנותן.

מחסום בשד השמאלי שלי. לפתע אם תשאלו אותי רוחי ראיתי לפני את אותו כל האנשים שסירבתי לטפח ולסייע להם: יריבים פוליטיים שלי; כל אדם שאינני מעריכה ומקבלת רק את דרכם; גברים מעל ארבעים הסובלים מחרדת-מחויבות, ומסיבה זו אינם מואילים להתחתן שיש להן חברותי הרווקות; אקדמאים פרו-ערבים; פמיניסטיות צעקניות (כשבעצמי אני בהחלט כזו בעברי); תיירים אמריקאים שמבזבזים את כל כספם בעולם בסקטור בארץ ישראל; ורשימה ארוכה זרה שהיא כל אדם שאשמים, בעיני, בסוגים שונים מסוג כשל מוסרי.

בעזרת הידיעה החדשה הנוכחית, באה אלינו הבנה זרה שזעזעה אותי: א-לוהים שלח לכאן את אותם האינפורמציה זה בטח, את אותו הגידול הממאיר זה בהחלט, מפני שהוא מאמין ביכולתי להופך לדבר אחר, לצמוח, להפוך לאיש בהרבה חפץ בו, הרבה יותר סובלני ויותר אמפתי איפה שאני חיי האדם. לעניות דעתי בהקדם הייתי אלו מושלמת, לפי מאוד סטנדרט שהינו. אולם יש בי פוטנציאל להשתפר הרבה, איננו לנוח על אודות זרי הדפנה שלי, ממש לא להמשיך בדרכי הרוחנית בתזמון אשר הוא נגיש ואיטי, אפילו לרוץ ולמהר אז. הגידול הסרטני הוא למעשה בעצם כדור שא-לוהים זורק אלי, כשהוא בטוח יותר ביכולתי לגלות מבינות את אותה הכדור ולרוץ אתו הלאה. הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים, משאובחנתי כחולת סרטן, קל קודמתי ל”מסלול הריצה המהיר”.

הרגשתי כאילו יש אפשרות איזו יד שדוחפת את העסק מאחור, דוחפת אותי לרוץ במהירות הרבה יותר היכן שחשבתי שאני עשויה. שימשו לכל המעוניין רק שתי ברירות: או אולי להכפיל את אותם מהירות הריצה שלי, או אולי לצנוח לא תלול על אודות הפרצוף. אבל בעזרת ידו זמן, בורא עולם בנוסף החזיק ותמך בי. לא היה סיכוי שאפול. מהסתכלות רוחנית ככה נגלה, הייתי עשויה כן לשדרג לבן אדם חלל גדול.

כניסה מחודשת

החלטתי לחזור חזרה הביתה באוטובוס (כבר אינו אני בהחלט זקוקה לפינוקים הילדים והמיותרים). נכנסתי בתוך הבית שלי, יחד עם הרגשת רוממות ומזל גדול, הייתי קרובה לא-לוהים בהרבה מאי פעם.

הינו הוא ל”ג בעומר, חג שובב ודי קטן בתוכו השנה היהודי. מהראוי ילדים שלי שיש במעונו, בחופשה מבית מגורים הצבע. במיטה הקודם, בעלי הסביר לטכנאי שאימא חולה במחלה מסורבלת, נוני לא בסכנת פועלים. נולד וגם בישר לשיער ששייך ל תצטרך לבצע תהליך כירורגי. אינם בהכרח דורשים לשים לב, אבל מומלץ שיתפללו – עמיד חזק.

כעת, בו ברגע שנכנסתי לטרקלין , יכולים להיות אנו הקיפו השירות. זה התווכחו בעניין אחד מחלקיו של משחק-שולחן ששירה, בתי בת ה-15, השאילה למרדכי (בן 12) ולשמעון (בן 10), והם הצליחו איכשהו להפסיד את הדירה. למעשה שושנה הקטנה (בת 7) הצטרפה למריבה הגדולה ביותר.


הבטתי בילדים הרועשים שלי, וחשבתי לעצמי: “איך פלשו העב”מים האלו בעזרת העולם החדש שלי, לעולם הסרטן שלי? אני בהחלט פה, עשויה להפסיד מקום שראוי מאיברי חשוב, והם בוכים כיווני שאיבדו איזה מה חלקיק שובב מפלסטיק?”

הרמתי את אותו ידיי לשמיים, בתנועה שהייתי מתארת כמלודרמטית, אלה מדובר כאן נקרא ב-17 עת לפני, ובקול חנוק אמרתי: “לאימא של העסק חיוני סרטן! הזו מחלה ביותר לא קל. אני בהחלט אינה מאפשרת לקחת את אותה הויכוחים והמריבות של החברה שלכם. אתם רוצים שאגור חיצוניים לחברה עד הניתוח שלי?”

ילדים עמדו בכל שיער, פיהם פעור לרווחה, ואני רצתי לשם השינה שלי, זרקתי את אותו באופן עצמאי בנושא המיטה, ופרצתי בבכי.

ובשיטה זו הוא שימש לאורך השבועות הקרובים: הפכתי למטוטלת שמתנדנדת אחת רוממות רוח עילאית, כאלו דיכאון פתאומי.

ה’מנטרה’ שלי

ספרו המפורסם מסוג ברני סיגל – “אהבה, תרופות ונסים” שכנע ההצעה שהדיכאון יהיה יכול להוות קרקע פורייה ומזינה לצורך הסרטן. הלכתי לבוא בדברים תוך שימוש את הדבר בעל מימדים שמסר את אותו קורס הנדל”ן בעניין ה”השתדלות” וביקשתי שיתן עבורינו דרך לשפר את אותן פרטית לבן אדם שמח מאוד.

השביל שהוצעה בעניין ידו הינה מיוחדת במינה בפשטותה – הינו העלות על הכתב את אותם הברכה שמרבית יהודי שומר מאנשי מקצוע אפילו כמעט בכל בוקר: “ברוך אתה ה’, א-לוהינו מלך העולם, שעשה עבורינו מהראוי צרכי”. נקרא הסביר שבברכה זו גם ישנו הכרזה, שישנו לי את אותם כל מה שאני יכולה. “הביטי מושלם בהכרזה האמיתית הזו”, נקרא יעץ לנו, “ואז תהיי מאושרת”.

“יש לכם מהם שאני צריכה”. התחלתי לשנן בכל זאת שוב ושוב לעצמי. בוודאי שהאמונה בא-לוהים, פירושה להאמין שהינו קובע כולם במדינות שונות בעולם, ונותן לכל אלו שנמנים על נפש מקיים את מהו הנקרא מסוגלת למען למלא את מטרתה במדינות שונות בעולם.

חשבתי לעצמי שאם ככה, וגם האמירה הנגדית צריכה להיות באופן אמיתית: הייתי לא עשויה את דבר שאין לכם – או אולי אחרי כריתת השד השמאלי שלי, אינו ישמש לכל המעוניין אודותיו, אזי אבל שאני אינו זקוקה לנכס.

הייתה אמירה נגדית אחרת שעלתה בשנים האחרונות במוחי: “אני יש בידי את כל העובדות שנחוץ לי”. בכל זאת מראה, שאם מוטל עלינו עבורנו גידול ממאיר, אני בהחלט או שלא זקוקה לגידול זה בהחלט. אני זקוקה לדירה בגלל ש הלקח שהינו מגיע להורות את העסק. ובדומה, עד עליכם לכולם שכנה מרושעת במורד המסדרון, הייתי אולי כן ואולי לא זקוקה לעוזרת. אני זקוקה לה לצרכים של הצמיחה הרוחנית שנובעת מההתמודדות מולה. ובהתאם לכך מאוד המצוות שבין אחד לחברו שהתורה מצווה עלי לפתח.

לכל מקום אליהם הלכתי בשבועות הבאים, בהתרוצצויות שלי בין הרופאים לבדיקות המגוונות, אולטרה-סאונד בכבד, מיפוי עצמות, בדיקות דם, מחקרים עדכניים המקדימות לניתוח, מחקרים עדכניים גנטיות שיקבעו או אני נשאית שהיא מוגן המנקה לסרטן, וכו’ וכולי, שיננתי לעצמי ושוב את אותה המנטרה החדשה שלי: “יש עבורינו את אותו הדבר שאני יש בידי. הייתי מסוגלת את אותם מהו שישנם לי”.

לעתים, לא לפני חוויה חדשה מקבלן במיוחד, אני בהחלט זקוקה לחזור בעניין המנטרה זאת מאות מקרים או אולי שנרגעתי והצלחתי ליהנות מ יאריך את אותם הפרופורציות הנכונות. המנטרה אכן שימחה ההצעה, או לחילופין שלפחות הביאה לנו להבין מרוצה מכך שא-לוהים קיים בשליטה על הבילוי, ושכל מה אשר הוא דוחף לארץ, יקרה לטובתי הרוחנית.

המנתח שלי

יומיים לא לפני טיפים לקבלת הדיאגנוזה, הלכתי שיש להן בעלי לאחד המנתחים המומלצים, דר’ עודד אולשה, מיהו בטווח גיל העמידה שנולד באוסטרליה ולמד את כל המקצוע במדינה שלנו ובאנגליה. לא לפני שבדק ההצעה ואת הממוגרפיה שלי, זה שאל מתי עבר ומאז הממוגרפיה האחרונה שעשיתי.

“ארבע וחצי שנים”, הודיתי באשמה, והוספתי: “אני יודעת שהייתי צריכה להיבדק אחת בלבד בשנתיים”.


“כשמדובר בגידול יותר מידי קטן”, רשום דוקטור אולשה, “אפילו או גם היית גדלה להיבדק לפני יותר, ספק או שמא היוו ניתן למצוא בטבע משהו”.

“אתה מתעתד לרשום שאני אינו צריכה להבחין אשמה על אודות שהזנחתי את אותם מחקרים עדכניים הממוגרפיה?”

דר’ אולשה הרים את גבותיו העבות, מזועזע: “מישהו משתדל לגרום לעסק להבחין אשמה? הדבר צריכים להיות מעזים!”

מהם אף אחד לא אמור לבחור לעצמו מנתח? חברתי הנכונה התעקשה שעלי לבדוק את אותה שמומחה הרחב במיוחד בירושלים, אינם להסתפק בפחות מזה, ושאחקור, שאבדוק ושוב, ושאקבל הפעלות זרות לגבי מקצועיותו השייך דר’ אולשה. או לחילופין איזה סכום שזה נציין עבורנו, ברגע שד”ר אולשה עמד לצדי כנגד הקולות הפנימיים הנקרא האשמה והנזיפה העצמית, ידעתי שמצאתי לעצמי את אותה המנתח שלי.

דוקטור אולשה אישר רק את איך שד”ר כהן אמר. אזדקק לעשות ניתוח לכריתת שד, אבל, עשוי ברור בתוצאות ששייך ל מדי הבדיקות שלי, הגיוני לחשוב אינן אצטרך להרוויח טיפולי הקרנות או גם כימותרפיה.

הינו הסביר שהניתוח יכלול “ביופסיה ששייך ל מקום פנוי מהרקמה”. עד לא בזמן, הנו אמר, סוג של לכריתת השד בכלל הרחקה ששייך ל מדי בלוטות הלימפה שמתחת לזרוע הסמוכה, בגלל שהגידול עלול נקרא להתנקז אליהן, ולפזר את אותו הסרטן עד לשם. סוג ניתוח מסוג מאוד, אשר נקרא “כריתה רדיקלית”, למרבית השאיר את אותם המנותחת בעזרת כאבים ונפיחות מתמשכת בזרוע ההיא. בנות אחרות שעברו אחר הכריתה הרדיקלית, נאלצו ללבוש מן שרוול אלסטי בנושא ידינו, בשביל לשלוט בנפיחות שביד.

השיטה החדשה בהרבה, של הרחקת תמיד אזור מהרקמות, כללה הזרקה הנקרא משני משאבים, אחד שיש לו עיצוב כחול והשני מי שיש לו מאפיינים המתקיימות מטעם רדיואקטיביות, אל תוך חלק הגידול לפני הניתוח. זה יוכל המנתח לדעת את אותן הבלוטות הספציפיות שאליהן מתנקז הגידול. כשהחולה עודנו עכשיו על אודות שולחן הניתוחים, עורכים ביופסיה מיד תמיד מהבלוטות שנצבעו בצבע כחול. אם הנן היו נקיות מסרטן, אינן שימש מהמחיר הריאלי חובה להיפטר אפילו בלוטה אחר.

“יש לי העובדות שאני צריכה”. הודיתי לא-לוהים בדבר שחליתי בסרטן השד בשנת 2004, והוא לא חמש קיימת לפני כן.

בסיומה של שהסביר עבורינו חמש דוגמאות רחוקות, דוקטור אולשה שאל אותי: “יש לך שאלות?”

בוודאות שהיו לכל המעוניין. “ד”ר כהן אמר אשר הוא בטוח שאני אינה אמות מזה. אולם מוטל עלינו לנו מפעלים שנפטרו מסרטן השד”.

נזכרתי באיילה, שפטירתה לפני מספר שנה הותירה בלבי פצע יום יומי. איילה נודעה אימא לשמונה הקטנים, הצעיר ביניהם היה בן 18 ימים כשהיא נפטרה באותו בית-החולים בו דר’ אולשה אמור נקרא לנתח אותי.

כעבור הלווייתה השייך איילה, כשהגיע חייו לרשום את כל הקדיש, הבחנתי שרוב הגברים שעמדו בכל בית הקברות נעמדו בתנוחת קידה. הנו היה יוצא דופן, בגללי שבתפילת הקדיש אין שום מנהג להשתחוות אם כן. אך עם תום מספר שניות הבנתי שהגברים מתכופפים למען למצוא את אותם יעקב, בן ה-6, בנה החשוב השייך איילה, אפילו את אותם הקדיש בדבר אמו. ביממה הולדתה ה-41 המתקיימות מטעם איילה, 9 ממכם ערכנו בידה מסיבת הפתעה פשוטה ומאולתרת. הרמנו כוסית בסיומה של כוסית של קינלי, הגבהנו את אותם כוסות הפלסטיק שיש לנו באמירת “לחיים”! כעבור ששה ימים הנוכחית בדירות מיד אינן נודעה בחייכם.

“כיצד מיומן דר’ כהן שאני אינם אמות?”, דרשתי ולהיות. “סרטן השד הזאת מחלה קטלנית”.

דר’ אולשה ענה חומר מסוג בטון פגיע. “סרטן השד כזו שנשים צעירות מקבלות, הוא למעשה סרטן מעט יותר אלים. בנות שעברו את אותן טווח גיל הפריון, ולוקות בסרטן השד, הסרטן שבהן בדרך כלל מתפתח בהרבה יותר לאט. חאפר לחכות חודש, בגדול 3 שבועות, או לחילופין שנסיר את אותה הגידול של העסק, ובכלל לא ייגרם לכל אחד כל פגיעה. על-פי הגודל של הגידול של החברה שלכם, סיכויי ההחלמה עומדים על גבי 95%”.

קודם כל הרגשתי שהדיאגנוזה הייתה עבורי גזר-דין מוות, ובזמן הזה דבריו ששייך ל דוקטור אולשה הרגיעו השירות. מעולם אינו שמחתי יותר מידי להיות באופן בגיל העמידה!

קבענו תאריך לניתוח, חמישה ימים מעכשיו. זה ישמש לי די עת לקנות אחר הבדיקות הדרושות, ולערוך בעצמי ‘עבודת מחקר’ על גבי סרטן השד, לשקול אחר היתרונות הרבים והחסרונות הקיימים בניתוח לשחזור השד, וגם אספיק לוודא את כל ההמלצות על אודות דוקטור אולשה, דווקא למטרת לשמח רק את סוציולוגי הטובה.

היאך נושם א-לוהים

במערכת שקדם לניתוח שלי, ארזתי לעצמי כל תיק שובב יחד עם חלוק, נעלי מקום, מברשת שיניים, משחת שיניים, שני ספרים ובקבוק מים, ויצאתי לבית החולים יחד בעזרת. מהמחיר הריאלי הטכניקה אליהם, הייתי רדופה בתחושה של ‘דז’ה וו’. הינו הינו את הפעילות מימוש שביצענו בכלל בודדת שנסעתי ללדת רק את אנו בפיטר פן מהילדים שלי. בפעמים ההן, בניגוד לפעם זוהי, כל מה שיצא מגופי שימש חיים: תינוקות הטובים שמילאו רק את חיי בשמחה ואושר. הפעם, הדבר שאמור לצאת מגופי משמש מוות. ואני אצא מחברת החולים כשיש לכם קצת איפה שהיה לכולם כשהגעתי אל עורך הדין.

ועוד מקומות, אמרתי לעצמי, הניתוח זה בוודאי נקרא כמו כן לידה. ע”י החוויה זו גם, קיוויתי ללדת קטנות למעלה מבינה, עדינה ואכפתית. זה היווה עשוי תמיד בי, או שמא אצא מחברת החולים גדולה בהרבה אם מצומצמת בהרבה יותר.

מוקדם למחרת משנתם, הופיע דר’ אולשה בתוספת ל מיטתי. הינו החזיק נלווה מזרקים, אחד מהם היה מרווח או בכדי גיחוך. “אני חיוני להזריק לשד שלנו רק את חומרי הבנייה הרדיואקטיבי עכשיו”, נולד הסביר בהתנצלות. “את המעצב הכחול יזריקו לנו בחדר הניתוח, אך חומרי הפורמולה דבר זה זקוק לזמן לצרכים של לשחרר לחפש עבודה היטב. הייתי עד מאוד מצטער. הזריקה הראשונה עומדת להיות כואבת”. הינו עצר לזמן. “והשניה תכאב אפילו יותר. אני ממש מצטער שאני חייב לעבור לך את זה”.

נולד החדיר את כל הזריקה הראשונה לתוך השד שלי. נולד שרף וצרב לכולם. הזריקה השניה נתפסה כמו למשל אש הגיהינום שהוכנסה בתוך מזרק. הסטתי את המבט שלי הצידה, ושיננתי לעצמי אחר המנטרה שלי: “יש לכם את דבר שאני צריכה”.

כשהפעולה הסתיימה, דוקטור אולשה אמר: “אני נושם מאוד על גבי שאני נאלץ לעולל זו לפציינטים שלי”.

שיחקתי לנחם את החפץ. “אתה מקיימת בכל זאת לטובתי, למטרת אינה אצטרך לרכוש כריתה של מהראוי בלוטות הלימפה שלי”. הבטתי במנתח החביב והעדין שלי, והוספתי: “כעת אתה יודע באיזה אופן נושם בורא תחום. אתם מנקה מאשימים רק את א-לוהים כל הכאב שיש בעולם. אבל זה במחיר הרוב עושה זה לטובתנו המוחלטת. והוא חש יותר לא טוב ממך בנושא שהוא נאלץ לגרום לכזה כאב”.

המקלחת הראשונה

ביום אחד שלאחר הניתוח, מוזמנים להגיע יודעי דבר הגיעו להתנסות ב אותי. אני עסוקה כל הסביבה ובקושי הינה לכם זמן שמתאפשר לעיין בספר שהבאתי אלינו. מאוחר לישון, בסיומה של שמרבית המוזמנים בסמוך הלכו, דר’ אולשה נכנס כדי לבדוק את אותה החתכים שלי. “כבר ניסית להתקלח?” הוא שאל.

“לא, הייתי עסוקה מהמחיר הריאלי מהמדה היום”.

“יתכן שיש לכל מי שמעוניין להתקלח”, הינו הציע. “את תרגישי יותר טוב”.

בסיום שהוא קרה, חשבתי לשקול אודות המלצתו העדינה. שנה אחת עוד בטרם, סוציאלי סיפרה לנו שגיסתה הצעירה עברה נדמה לנו שהוא לכריתת שד. כששאלתי לשלומה, היא ענתה: “היא נתפסה בסדר גמור… או שמא שנכנסה למקלחת הראשונית לעוזרת. בכל זאת נודעה חוויה עד מאוד טראומטית עבורה שיש את אותה עצמה”.

ניסיתי להביט מקיף ב ברור. במידה ו באמת הייתי עסוקה כל חייהם – וכעת עייפה מאוד – מכדי להתקלח, או גם אם נגיש התחמקתי מהדמות שעומדת להשתקף מולי במראה?

השעה היתה 23:00. שלושת שותפותיי אליהם כבר רצוי. שכבתי בו וחשבתי על גבי עיקרי המעוות פתאום. הוא ייחזה משונה, בגדול פחות מפחיד. “את מעוותת עכשיו”, אמרתי לעצמי, ומייד תיקנתי את אותו עצמי: “הגוף שלך מעוות עכשיו”.

פתאום נזכרתי באמי, אודותיה שלום. אישה יפהפייה, זאת הקדישה לא הרבה מאוד מחשבה לאופנה, לתכשיטים ולאיפור, בזמן שאמה הנקרא סוציולוגי, ברכה, הינה מספרת לה: “הדבר העיקרי באירופה הנו לקרות יפה ורזה”, הערכים ששייך ל אמי היו: תהיי מעולה וחכמה. הבנתי שאילו אמי נודעה אמה ששייך ל ברכה, הניתוח שעברתי עכשיו נהיה משמיד את כל רגש של העצמי שלי. תודה לא-ל, שהייתה לכולם אימא שלי, שהחל משנותיי המוקדמות מאוד נטעה בי את אותם תחושת העצמי, לא הייתה בנויה על דווקא לגבי גופינו או גם המאשר החיצוני שלי.

“יש עבורנו את אותם איך שאני צריכה” – הבנתי שהמשפט זה בוודאי ממש לא התייחס דווקא לדברים ולאנשים שכדאי לכם בחיינו. הוא גם כן היה מיועד לכוחות הפנימיים שלי, למשאבים שלי, לכשרונות וליכולות שלי. בורא רוב הכין את העסק להתמודדות יחד עם כריתת השד שלי מהר לצורך שבעים שנים, כאשר הוא הכניס את כל נשמתי בלב רחמה מטעם או ביותר מיוחדת, שתגדל ותחנך את אותם בתה זה שתהיה בידה הרגשת באופן עצמאי שתישאר שלימה, גם כן והיה אם גופה מהר שלא ישמש מקיף.

וכשהמחשבה זו מורה את העסק, התרוממתי מהמיטה ונכנסתי מייד להתקלח.