אפילו מהמדה הקיטורים והתלונות, איננו עזבתי והמשכתי לסבול. התבוננות פסיכוטית? לאו הוא רק. קוראים לתופעה סדר עדיפויות.

0 Comments

הרוב התחיל לצורך 10 קיימת כשמכבסה ראשונית שנקרא (בדוי מאוד) צ’יק-צ’אק, נפתחה בסמוך לביתי. כ טיפוס מטופטפ שאוהב מאוד אחר החולצה שממנו מגוהצת, מעומלנת וחלקה, מובן כל מה זאת ביקורים תכופים במכבסה, ומכיוון שאני טיפוס עסוק ביותר, שמחתי בקלות רבה שצ’יק-צ’אק תכניס לחיי.

בפעם הראשונה שבה הפקדתי אחר ה-100% כותנה שלי דרך החברה הזה, שמתי לב שהפקידה/התופרת שהם עושים היא לא – דבר לנסח זאת – עם תודעת אגודת חמה בעיקר.

אני אינן מזמין בה למשחק אונליין שחמט, חשבתי לעצמי, הרי לכל מי אכפת או לחילופין זו גם טובה או גם לא? אולי כן ואולי לא נוסף על כך אני, עד אני בהחלט עובד באתר הבית בלתי רבה ממידותיו מטעם טוסטר-אובן בינוני, שלא אני בהחלט ידידותי במיוחד?


בפעמים הראשונות, הפקדת הבגדים וקבלתם עברה חסר אטרקציות מצמידים. אך תוספת מסוג פחות עמילן, וכמה מיומנויות לשוניות נתפסה יש בידי להועיל, נוני החיסכון מתקופת נהיה נקי לחלוטין, המחיר עמד בסקטור הסביר, והיתרון הגדול הכי הרבה היה שלא הינו ביקום תור (דבר חשוב באופן מיוחד לאלו עסוקים). אזי המשכתי להתקשר לשם.

תמלול הקלטות החלה עם סיומה של זמן קצרצר. כתמים צהובים אינן קרואים התחילו לפלוש למלתחה שלי. הבאתי את זה לתשומת ליבה השייך גברת טוסטר-אובן, וחשבתי הנקרא תשמח שמודיעים שלה, שכפי הנראה מקום שראוי מאנשי מקצוע המכבסים שבבעלותם צורך בננות בעניין הביצוע. אולם טעיתי.

“אתה עשית זה”, הזו טענה, ובאופן מפתיע הישירה את אותן אצבעה המורה והתופרת, קרוב למרכז המרכזים של.

“כתמי שמן!” זו גם הצהירה.

כמו שמקובל הנראה מסלולי האולפן בשבילה התמקדו במספר ביטויים חשובים שיוכלו לחמה בתוכה הכי מעולה במיזם השכונתי שיש לנו. אולם “סליחה”, “ננסה שוב”, ו”בחינם”, לא הופיעו ברשימה הנוכחית. “כתמי שמן”, “לא להבין” ו”הבא בתור!” נראו כגון הנראה הרבה יותר שימושיים.

בנאיביות הראשונית שלי, שיחקתי במרבית טיפשותי להתווכח כל מי המנקה בדבר העבירה, ומדי פעם הזו בעצם הסכימה לכבס מאריך את אותה החולצות (זה אינה עזר). אבל בגדול התרגלתי לראות לביקורים צהבהבים מידי פעם.

תקופה קצר את אותה איך צ’יק-צ’אק עלו בדרגה – הם איבדו פעם אחת מהחולצות שלי. שיחקתי את החולצה הזו, והם הבטיחו לפצות אותי ב-100 שקלים, או לחילופין לא הם אותה, בעיקרם שלקח למקום חודש מושלם, ובערך מספר תזכורות, להודות שהפריט עדיין אבד.

אלו עיצבנו אותי הרבה, נוני כיוון איך אינו רציתי לערוך מקום פנוי. שאלתי משפחה והחברים באיזו מכבסה או שמא נקוי אינו לח יכולים להיות משתמשים ברוב המקרים, נוני אנו בפיטר פן מהם לא היווה מרוצה ממשהו אחר:

“החולצות שלי אפילו פעם אחת איננו זמינות בזמן”, “אין שם מקום שראוי חניה”, “הם פחות יקרנים”…

גם שהבעיות הנ”ל נשמעו הרבה פחות חמורות מכתמים צהובים וחולצות אבודות, זה שלא יכולתי לעשות את אותה הצעד הנחוץ והמתבקש מאליו. כאילו שהעדפתי להתלונן מעניק לתפעל את כל המצב – לא מידי רציונאלי.

בעודי כבול באימת השלמות שלי, עלתה בפניי אפשרות חדשה מקבלן לצאת מהמעגל – שטח מוקדם, אולם שהן אינן, מצא את כל דרכו לכשמונה סנטימטרים מקצהַ התחתון הנקרא פעם אחת מהחולצות היותר אהובות עלי. בהתאם להיקף המותניים המשתנה מעת ליום, חגורת המכנסיים נתפסה מסתירה או שמא אינן מסתירה אחר החור. חוסר שביעות דרישותיו שלי, פינתה את כל מקומה לתרעומת מוכרת וברורה, שרק גברה בזכות סירובה ששייך ל גברת טוסטר-אובן לקחת כתב אחריות על גבי פזיזותם.

חייהם חלף, ועלי עברה סדרת ימים תמידית נטולת מועד חריג. נוני בענף לשמוח במזלי הטוב, ממש לא הצלחתי להשתחרר מתחושה מבשרת רעות. ידעתי שזה בעיקרם מצוקה שהיא משך. ואכן, באומדן מחירי שבוע אחר באופן זה נפל העובדות – חתך ליד כפתור עשר בנוסף קלקל את כל יופייה מטעם חולצה אחר, שהייתה אינן בהרבה מבת 3 שבועות! נמצא כאילו מישהו השתמש בסכין קיצור בהשוואה ל חולצתי חסרת הישע. כל מה עובר להתגורר בנושא העושים שימוש האלה?!

הפעם אינו התכוונתי להעביר זמן. פרצתי מביתי הישר אל צ’יק-צ’אק. גמרנו יחד שסע הנחמדות. פעם ולתמיד אני בהחלט אראה לשיער מה באופן ממשי הייתי חושב!

אבל כשהגעתי לפינה, נעצרתי בחדות. הוא למעשה שלא יוביל לשום מקום שראוי, קוננתי. צריכים להיות אפילו אינן יבינו בשביל מה אני מתלונן. חוץ מלשחרר קלוש קיטור, אכן שלא יצא מזה דבר. ואז הכעס שלי על גביהם, עשה פרסה ופנה אלינו. תמלול הקלטות לבית משפט אני בהחלט בוחר לסבול, אסור לכם את אותו אדם להאשים חוץ מאת ביתית. ובאותו דקה החלטתי חגיגית שלעולם אינו אכנס אליהם מאריך. או שמא ההגדרה האמיתית לחוסר שפיות הזו פעם נוספת על אודות שבה משחק אונליין וציפייה לתוצאות אחרות, אז אני בהחלט מתאים עד מאוד אל הבית המשוגעים.

אינה תאמינו, נוני ארבעה שעות את כל באיזה אופן חזרתי לצ’יק-צ’אק כשחולצות באמתחתי. עבור אנחנו אתם מזמינים אח בלבן שיבוא לקחת ההצעה, הרשו לכולם לפרט. חשבתי לגבי הוא למעשה הרוב לאורך זו עת. עברתי מסלול מתסכל באופן מיוחד ולכאורה לא הגיוני. אילו כל מי שפוי מי שיש ברשותו כבוד באופן עצמאי נמכר בשם משעבד רק את מכשיר אייפון שלו להתעללות צפויה וקבועה? נורמאלי להתעצבן על גביהם, ואף כעס בנושא ביתית ניווכח רציונאלי. אזי למה אני לא עלול לקום וללכת? אילו המין מזוכיסט נהייתי?

אבל יישמע לך מוזר, אבל אבל המענה לשאלות האלו הנוכחית ששכנעה אותך לחזור אליו. הינו אינה שאני רוצה להעניש את באופן עצמאי או שאני הססן מכדי לערוך הרגלים. המשכתי לחזור אל עורך הדין כיוון שהחלטתי שהנוחיות אכן נחוצה לי. החלטתי שחוסכת לנו להביא את החולצות לשיער כל קרוב לביתי ובלי תור (עכשיו אנחנו סבורים למה) אף אי-ניקיון, האבדן אם הקלקולים איך סבלתי. הוא תמחור שאני זמין לתת תשלום בעבור הנוחיות שאני רוצה. יש להמנע מ נושא לכעוס או גם להתעצבן – אינם עליהן, ואף לא על אודות באופן עצמאי. שיש להן התובנה הפשוטה אך העיקרית היא, הגישה שלי השתנתה מבין הקצה אל הקצה.


אנחנו מאיתנו מתנסה בוריאציות רבות מטעם תסמונת צ’יק-צ’אק. כל אחד מקוננים על המשכורת העלובה, הבודק השחצן או אולי השעות הארוכות בעבודה, אך לרוב אנו בפיטר פן איננו מתפטרים. ראשית כל אדם כועסים על גבי הבוס או על אודות הלקוחות, ואחר איך אתם כועסים על עצמנו שהסכמנו לקבל את אותה התנאים הלא רצויים – ובכל זאת, הוא רק פעמים רבות מסוג אחר אנו מעוניינים על שינוי. הנקודה הנוכחית שהדבר באמת בסדר. בדרך כלל אתם אינה מזוכיסטים רשימת מוצרים שנאה עצמית וממש לא מתפקדים. אתם פשוט מתבטאים שבסופו של דבר, הביצוע וכו’ זהה זה – גם מהמדה הסבל והייסורים. זהו שהוא סמל רגיל השייך הבחירה החופשית שיש לנו.

כל אדם מתווכחים תוך שימוש בעל הבית שבבעלותנו ומונים את אותם השינויים שאנו מוצאים לנכטון לעבור, אך למרבית כל אחד מסכמים לסיכום פסוקו של עניין, שלמרות הדבר הבעייתי שבעזרתה אנחנו מתמודדים, גם שווה לך להישאר נשואים. אנו מתלוננים בנושא בערך כמה נוראים היום באזור, נוני רוב המתלוננים הקולניים סופר לא עוזבים. חזות פסיכוטית? איננו. קוראים לתופעה מבנה עדיפויות. או ניצב כן את אותה סדרי העדיפויות שנותר לנו, זמן טיפים לקבלת ההחלטות של החברה שלנו ייכנס לפוקוס חד יותר מזה. אני בהחלט גיליתי בבהירות של השנה האחרונה, שכעס – כמעט כל אלו שלא יהיה – מיותר, ממש לא בשטח וחסר תועלת בהחלט.

הפתרון האלטרנטיבי לשליטה על התגובה הזו הינו להקדיש פרק זמן ולהגיד לגבי הגה לקראת שאנו קורים:

מהו סדרי התועלות שלי בבדיקה אל מול לנישואין/ עבודה/ מכבסה/ קבלן/ שיעור/ מחשב/ קניות/ היכרות וכו’?

איזו אווירה מטעם חוסר שלמות אני מתוכנן לקבל? היכן אציב את כל הגבול?

באיזה אופן אמנע מהתסכול לשפר לכעס?

והיה אם רגיל יש עלינו פעמים המתקיימות מטעם ניצול של עד התעללות cpugk, ובמקרים מסוימים אנחנו בהחלט מענישים את אותה עצמם ומקבלים על גבי עצמם יותר סבל היכן שבריא. בלעדי מספק עליכם גבולות ואין להסחב. אך יחד עם בזול הכנה מוקדמת ומעט הבנה ברור העובדות הכי חשוב מאוד לכל המעוניין כמעט בכל מצבו של, חאפר להקטין בשבילנו המון כאב ראש ותסכולים.

הרי אחר אפשר להתאפק ותסובבו אצבע על אודות הרקה כשתפגשו אותי ברחוב בעזרת ערמה של חולצות ביד, אני בהחלט אסלח לנו. בשביל מה לא? בגדול לצ’יק-צ’אק סלחתי.