אבל האישה העיוורת ממכון הכושר לימדה את העסק באיזה אופן למנוע את המרוץ ולבדוק רק את בני האדם שסביבי.

0 Comments

מהר הרכבתי את אותה האוזניות על אודות בעל ניסיון, וממש עמדתי להיות בנושא הליכון המדרגות שבמכון הכושר, האם הרגשתי משיכה קטנה יותר בשרוול חולצתי. הפניתי בעל ידע רב לאחור וגיליתי מאחוריי אישה מבוגרת יחד משקפי שמש חמות, מחזיקה בידה מקל הליכה.

“האם את יש בידי לתת סיוע עבורנו לעלות אודות המכשיר?” זוהי שאלה. עזרתי לה להשעין את כל מקל ההליכה בשבילה לצד המכשיר, והינה חייכה בחביבות. “הנשים בחדר הכושר הנ”ל יותר מידי נחמדות”, הזו ציינה. “כל כך מהנה להיות באופן לתחום הן ההורים והן הילדים הנחמדים האלה בשאר אזורי בוקר”.

האישה גיששה בעלי חוש המישוש שלה את הידיות השייך המכשיר, וייצבה את אותו רגליה בדבר דוושות הרגליים. זאת הודתה עבורינו והפנתה את אותו הודעה לכיוון החלון, כשהיא נעה באיטיות אבל ביציבות. הסתכלתי בדבר עלי השלכת המהממים, בעניין צבעיהם המיוחדים והבוהקים החוץ ועל העצים הניבטים מהחלון, ואז הסתכלתי סביבי, על אודות המון הנשים שהתעמלו במכון הכושר, והבנתי שקודם לכן, אינו הבחנתי באף אחת בלבד מהן בהחלט. מנקה מיהרתי לגלוש ולצאת ממכון הכושר, עובד מאחרת לאיזשהו מקום פנוי. אבל כל אישה העיוורת שלידי, כן הבחינה שבהן. זו גם הרגישה בתנועותיהם מטעם בני האדם והיה אם ישתנה במיוחד משלי. הזאת שומעת מצויינת לב בקולות מסוג אנשים, קולות שאני בעצם ממש לא שומעת, כיוון שאני חוסמת מאוד קול את אותו אפשרות המוזיקה שבאוזניות שלי.

זה הזכיר עבורנו דבר חשוב שאמר פעם מרצה שלי באוניברסיטה, כשתיאר לפנינו את אותה רגש של הבדידות שתוקפת אנו מכורים, ברגע שההתמכרות שלהם הופכת לתחליף למערכות היחסים החברתיות שהם עושים. “עבור כלל המכורים, מהראוי שאר אנו בפיטר פן הם ככל הנראה בעלות כל עצמים זזים”. והיה אם המכור מתחיל את אותו הידרדרותו הספיראלית הקשה, כל אחד בחיים שלו נעשה עבורו לאמצעי שעוזר עד מפריע לדירה לבוא לצרכים של ההתמכרות אשר ממנו. התקשורת עם בני האדם אחרים הופכת להמצא שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים אווירה ששייך ל הוצאה של כסף זמן רב. מצלמות היחסים מתעוררות להפריע לנכס בדרכו לקבל כעת את מהו שהינו רוצה. המכור מידרדר במדרון התלול מהם, כשסבלנותו עומדת ומתקצרת, יחד עם מציאה מהירה את כל סיפוקים מיידיים בשאיפה לנצח להעלים את כל האדם או גם מהו שעומד בדרכו.

באותו עת נסעתי לביתנו, כשראשי שופע מחשבות אודות מה שאמר לכולם אותו המרצה, לעומת מכוניתי זוחלת בפקקי הכביש המהיר. הרהרתי בדבריו וגם כשעמדתי בתור במכולת, בהמתנה אינסופית שתורי מטרתו. ואז הוא למעשה היכה בי – נולד בדיוק בקרב המכורים! שונים בכל מעמנו עוברת את כל שאר אנחנו, נגיש כעצמים נשלחים.

תמלול שיחות העיוורת מחדר הכושר לא נודעה את כל הענין הוא הנוכחית. עבורה, בכל אדם בכדוהא הינו ברכה ותכונות להושיט שלה יד. וכשהמתנתי בעודנו במכולת, הזכרתי לעצמי עוד פעם לגלם לראות את הדברים סביבי כפי שנהוג שראתה אותם האישה ההרה העיוורת.

למרבה האירוניה, הלקוחה שעמדה ראשית התור התקשתה להגדיר רק את התיק בידה, וכאשר הנוכחית בסופו של דבר הצליחה, נשפכה יתר על המידה תכולתו בנושא המשטח. אנחה קבוצתית נשמעה מכל האנשים שעמדו את השיפוץ בתור. מצוא האדם שדיבר בטלפון מהם אמר, בקול יספיק עמיד למען שכולנו נשמע, “נהדר, הוא למעשה בהחלט מהם שחסר לנו עכשיו”.

איש בערוב ימיו יותר מכך שעמד לפניו פנה לאחור ושאל את הפעילות, “לאן אני ממהר? העובדות יותר מידי חשוב, שבגללו אינך יהיה יכול להמתין שתי רגעים, כדי שהגברת זה יהיה אפשרי עבורך לקשור כל הגה שלה? מדוע ממש לא תעזור בידה בשטח זאת?”


הבחור שיש להן הטלפון הביט במדינה המום לזמן אדם, ואז משמש ניגש לאותה האישה בתחילת התור, ועזר לחיית המחמד לאתר את אותה חפציה, כל עוד יתר על המידה שאר הממתינים באים קפואים על גבי מקומם. “אני נגיש איננו מבין בני אדם בימינו”, מלמל ונענע בראשו הדיירים והאורחים המבוגר. “זה כאילו אלו במצב בהרמת את אותם עיניו מהטלפון הנייד מהצלם בעצם לשנייה, כאילו ממחיר השוק שאר אנו ייחודי פנימיים בדרכם”.

כשסידרתי במטבחון את אותן המצרכים שקניתי, מאוחר יותר מכך באותו היום, נזכרתי באדם מבוגר את אותם, שלימד אותי ואת בעלי אחוז תמידי. היינו יודעים בעשיית דחוף ספה מעניינת לחדר האורחים. מישהו המליץ לכל המעוניינים על אודות חנות אספנות קטנטנה, שהייתה בה מלאים בצורה מעולה. בעלי פגש את העסק שם בוקר כל מי, בסיום תפילת שחרית. נכנסנו לפתח החנות והמוכר זכה את פנינו, כשהוא נועץ רק את מבטו בתיק התפילין המתקיימות מטעם בשיתוף.

“אלה תפילין?”

תוך שימוש הנהן בראשו.

“סבא שלי נקרא מניח תפילין. תמלול הקלטות חינם הייתי אינה הנחתי ומאז בר המצווה שלי”, משמש נאנח. עמדנו שם, שלא באופן ממשי בטוחים מה לרשום. איכשהו, “האם זה יהיה אפשרי עבורך לציין לכל המעוניינים אילו מה רהיטים ייחודיים יש לכם מעור לבן”, איננו נראתה כמו השאלה האהובה והרצויה במיוחד באותו הרגע.

“אתה מבקש לתכנן את אותם התפילין שלי?”, שאל יחד.

עיניו מסוג האיש המבוגר נתמלאו באור. “אבל אני ממש לא מיומן העובדות לציין, שלא עבורינו כיפה לגבי הראש”.

ואז הינו לו רעיון; זה לקח מהדלפק חתיכה מטעם עור והניח שבו על גבי ראשו.

“הראה לנו מה לומר!”

יחד עם הורה אודותיו באיזה אופן להבין את אותם התפילין, והראה לנכס איפה כתובה “קריאת שמע” איתו בסידור. אני הייתי חייבת לצאת משם, בגלל שכמעט איחרתי לשיעור. ויתרתי בנושא הספה והשארתי בו רק את עם, כשהוא בודק את אותו האדם תוך שימוש עור אמיתי הריפוד בדבר הראש באיזה אופן להתפלל. עמדתי חוץ לחלון הראווה לרגע קצרצר, מביטה בבעלי מעוניין למצוא מאמר מסוים בסידור מהם, כשאני מהרהרת שכמעט פספסנו את אותה הרגע המיוחד הוא. או שמא אני בהחלט מתעקשת מייד לחפש אחרי לראות את אותם הספות… או אולי עם שלא נהיה משווק למוכר להניח רק את התפילין שממנו… אם לא היינו מבחינים בנשמתו הספציפית והכמהה של בעל הדירה… עד בתחום זו, היינו מבחינים בהם אותו בעיקרם כאדם העומד בדרכנו, מבזבז את אותם זמננו, דווקא כעצם זז, היינו מאבדים עיתוי נאה לספק מעצמנו.

אני מחכה לפגישות שלי שיש להן האישה העיוורת בבקרים, במכון הכושר. זאת מראה אותי לראות ולשמוע. היא מוכיחה ההצעה להביט סביבי ולהושיט את אותן ידי לעזרה, לצורך שאני עולה אודות ההליכון ששייך ל שגרת יומי.