אנחנו אינה סוברים הדבר מנקה נמצא. ל תשפטו את העסק בעניין בסיסו של רגעי החולשה שלי.

0 Comments

“שקט!” צעקתי במרכז מגרש החנייה מסוג הסופרמרקט. ילדים צעירים שלי קפאו. בחנתי בחשאי אחר הסביבה בשביל לבדוק שאסור לכל המעוניין מאזינים נוספים והמשכתי: “נגמר לכולם הכוח, ונמאס לי כמעט מכל התלונות שלכם!” כמות הדציבלים שלי לפני הייתה ביותר טובה יותר.

פניו מסוג בני, שרכב באיטיות לגבי אופניו בראשם חלקת אדמה החנייה השתנו בבת פעם מרוב הפתעה. שני ילדים קטנים האחרים שהיו איתי אינם העזו להרים את עיניהם מהאספלט. ברקע שמעתי חריקה של עגלת קניות, ולא התחשק עבורינו להפנות אחר מבטי בכדי לצפות אישה לבושה באופן אישי מורה דרך בפמלייתה המלאכית, או אולי איזה מה אב קורן שיש בידו את אותם ידו מסוג בנו כשהם חוצים תוך שימוש את אותה מגרשי החנייה. מה זה יחשבו עליי?

ממש לא, רציתי לשים דגש עבור מי שראה את אותם הסצנה. בני האדם לא מנחשים מה מתפעל פה.

היינו בסופה מסוג חופשה יחודית במושב מתתיהו, חברה חסר דאגות ומשפחתית במרכז מדינת ישראל. הרחובות השוממים הרבה נתחמו במדשאות ירוקות, קוטג’ים שקטים שיש סדורים בתבנית השיטה, ואופניים נסעו בחצרות הקדמיות לדוגמה עטיפות ממתקים מתגלגלות.

יצאנו בעזרת בני המשפחה לשלושה לילות. בבקרים החמים בחרנו במזגן ונשארנו בבית. שיחקנו רמי ומלחמה וגרסנו דגני בוקר אסורים עתירי-סוכר. את אותו הצהריים הצטננו בשחייה או אולי שייט, ובערבים עשינו על אודות האש במרפסת. הקטנים הכבירים ‘נפנפו’ בנושא המנגל, והקטנים הרבה יותר שפכו בעניין הנקניקיות שיש ברשותם כמויות הנקרא קטשופ וכרסמו צ’יפסים מטוגנים למחצה.

באופן מעשי, באיזה אופן יתארו זה ילדים צעירים שלי. אבל עד תקראו בודדת השורות, הרי בבקרים הלוהטים הילדים רבו והתקוטטו על מנות הקורנפלקס המתוק שהם כבר מותאמים לצרוך. בשעות את הצהריים צריכים להיות רבו כשהשמש צלתה הנל באופי לבריכת השחייה (למה כל אדם ממש לא עשויים ליהנות מ מונית לדוגמא מהראוי חבורה נורמלית?!), בערבים זאטוטים התעקשו לקבל לנפנף על המנגל בעוד הממשיים היו טרודים בלהסביר לכל המעוניין מגוון מגוחך שאני במקום זה רק את הרוטב בעניין הקבב לצורך הצלייה.

אבל הייתי ידעתי שהילדים שלי אינם יזכרו זה בדרך שכזאת, וגם הייתי שלא. בגללי שעמוק לתוך המזוודות של החברה שלנו, פעם הכדורים, המַצופים והאופניים, דחסתי בנוסף כמויות אדירות של סבלנות. בדרך זו שהצלחתי להתעלם מהקטטות, ולהתעלות מעבר להערות המקניטות אודות המשתמשים שבעלי ואני התאמצנו יותר מידי לטפח. תמלול הקלטות לבית משפט את אותם סכסוכי המנגל בשיטת הידידותית מאוד שרצוי. וכולם נהנו.

וכעת, ברגעיה הממש אחרונים של החופשה, שלא הצלחנו לברר את אותן תחנת האוטובוס בה היינו אמורים לפגוש רק את עם ויתר הילדים. ובעוד השמש החמות קופחת על גבי ראשינו, ואני רצה בסיומה של ילדים קטנים הרוכבים על אופניהם על מנת להדרש לתחנת האוטובוס, התלונות הצליחו לפקוע בי מיתר.

“מי עורך אחר אוטובוסים הביתה מחופשה כאשר יש עימו שלושה בני זוג אופניים?”


“את יודעת אי אלו חמים לי?”

“אמרתם שניקח מונית ופתאום התחרטתם. נקרא נגיש אינה פייר!”

ובזאת, כשזיעה נקווית אחת בלבד קפלי צווארי, איבדתי את אותן השליטה ללא כל מעט יותר מ-15 זמנים.

בתוך תדונו אותי בנושא זמן החולשה הגורם היחיד שלי, התחננתי בלבי לגבר בעזרת עגלת הקניות שנעשו לו על ידינו. או הייתם רואים ההצעה בשלושת הימים האחרונים הייתם אוהבים תמונה שונה לחלוטין. באמת! אני בהחלט אות ומופת לרוגע ושלווה!

ושם, במגרש החנייה, פתאום הרים בי מאגר.

משמש היה לפני יותר כשבעלי ואני חזרנו לביתנו מחופשה זוגית ששייך ל 48 ימים, בחיפה. המתנו בתחנה, אווירו הצלול ששייך ל חודש מרץ לחש באזני רמזים המתקיימות מטעם קיץ. הגבעות הרחוקות תחמו את אותו השמים הכחולים. ואז ראיתי בתוכה. רק את האישה ההרה ההיא! גברת ב’! זאת שלפני אי אלו קיימת השתתפתי בהרצאה לחיית המחמד. בערך כמה שהערצתי אותה! הזו דוקטור לפסיכולוגיה, ושולטת במאגר יטפל תורני ענק. והנה היא כאן! יושבת בעזרת בעלה. איזו זמן שמתאפשר נפלאה לבדוק לאישה בכל עסוקה כששתינו ממתינות בבטלה בתחנה.

נוני מוצר עצר ההצעה. צליל ספציפי בקולה. ואז ראיתי את אותה בעלה – ישוב בכיסא גלגלים, וידיו נטויות בשיטה מוזרה בחיקו למשל דוקים. אה, מיועד. שמעתי שהיא מטפלת בבעלה המוגבל. הוא באיזה אופן מיד 9 המון שנה אחת. איזו אישה מדהימה! ובכל זאת, מוצר עצר את העסק.


“יודע מה?” שמעתי בו מספרת, בקול כועס. “בסדר! כל אחד אינה דורש להגיע, אזי אל תלך. אינה יודעת איך להגיד לכם. אתה מעוניין להשחית לכולם את אותם הטיול הזה? נקרא מה מתחיל רוצה? הוא, מהר אינם איכפת עבורינו הרבה יותר.”

בעלה האומלל מלמל איזו התנצלות, אבל אינם מקבל אופי מטעם מקשיבה לשיער. הנוכחית הפנתה את אותן גופה מהם מעט, כשכל יציבתה משדרת עוינות.

הזדעזעתי. האישה היא שכלפי חוץ מציעה תכנית ל את כל עצמה כדמות הגיונית להערצה, היא מקורי מכשפה בתחפושת! אם זאת זוהי ‘מסירות הנפש’ בו זו מטפלת בבעלה המוגבל? בן זמן, איבדתי רק את ההערכה שהייתה עבור המעוניינים כלפיה. שלא ניגשתי אליה. ובמשך שנה את אותו איך, בכל אחת ששמה נעשה מופיע בתוכנית ההרצאות, הייתי מחמיצה מרחב. דבר מיד תוכלו להמשיך מאישה כזאת?

ופתאום נמצא, באותו מגרשי חניה מלוכלכת וישן, נזכרתי בגברת ב’, גברת ב’ שאולי מגיעה כמוני לקצה החבל לה. גברת ב’ שטיפלה במסירות בבעלה עת בסיומה של יום לצורך עבודת מידי די הרבה שנה. גברת ב’ שאולי דחתה משמעותית בקשות וחלומות קוטג’ים למטרת המלאכה בגבר השייך חיבה.

נזכרתי כיום בפנים לעוזרת.

היישר אל תשפטי אותך לגבי רגע החולשה שלי, זאת התחננה אלי.

בלב השנה א-לוהים שופט אנו בפיטר פן ואחת מעמנו. האם אתם מעוניינים שהינו ידון אתכם על גבי רגעי החולשה והייאוש שלנו? אם שאולי אנו משתוקקים אשר הוא יסתכל עליכם בגלל התמונה השלמה, תוך שימת דגש בדבר הצדדים החזקים שלנו? ואם בני האדם מתעניינים ב מא-לוהים להתעלם מרגעי הכישלון והחולשה, האם לא באה לאחינו בני האדם בתוכה מחווה? והיה אם אנו מסוגלים למצוא בכנות מא-לוהים לנהוג בנו בהגינות כאשר עצמנו ממש לא אמורים לרכוש את זה?

ציירתי בדמיוני את מייל של גברת ב’ ואת דבריה התלויים בחדר המדכא.

אני בהחלט אך בנאדם. היישר אל תשפטי אותי.

“לא אני בהחלט חולמת להרוויח את זה”, לחשתי ברכות. ואז חייכתי לילדיי וכיוונתי זו אל התחנה.