בסיומה של תשעה באב: תשעה שיעורים יחד חשיבות מכרעת.

0 Comments

רוב חיינו אנחנו מגדירים את אותו עצמנו על פי העובדות שאנחנו עושים או גם כחלק מ העובדות שנותר לנו. בחודש אב, הקדשנו את כל הימים המובילים עד לצום תשעה באב בשביל לשים לב בחייכם ידי משקפיים לראיה אחרים. אך ורק התאבלנו לגבי חורבן המעון בתשעה באב, אלא בעניין אובדן המשמעות והבהירות שבאו בעקבותיו.

שכחנו של החברה שלנו מטרה כעם. שכחנו דבר מהותי וצריך עבור תמלול שיחות . שכחנו אף אחד לא אנו בפיטר פן אם גם מקבלים מכם מהראוי התארים, הפעילויות והחפצים שלנו – מהם שמסיח את אותו דעתנו מחיפוש את אותה הסבר בחיינו.

בספרו מעורר ההשראה על גבי חוויותיו במחנה השמדה – מיהו מעוניין למצוא משמעות – בודק אותכם הפסיכיאטר ויקטור פרנקל שיעורים רבים בעזרת תשומת לב מכרעת בעניין החיפוש את אותה משמעות לתמיד. להלן תשעה שיעורים, שכדאי לשים בתוכם גם בסיומה של תשעה באב, כהכנה לפני אלול המגיע לעומת 5 שבועות:



בחרו בתקווה. לא בהכרח כל אחד מסוגלים לרענן את הנסיבות שלנו, נוני מנקה עליכם לעסק סגנון על גבי הגישה של החברה בשאר אזורי אופי נתון. כגון שכותב ויקטור פרנקל, “כשאין באפשרותנו לשנות את כל המצב, האתגר משמש להחליף את אותה עצמנו”*.

דעו את מטרת ההחלקה. שהללו אחר עצמכם – על מה אני חי? מהמחיר הריאלי יום, יש לברר את עצמנו מדוע אנשים קמים משנתם ומה היעד לתופעה שאולי אנו קיים. “אלו בעלי את אותו ה’למה’ אמורים להתמודד בערך שיש להן מדי ‘איך'”.

למדו איך לבכות. דמעות אינו סימן לחולשה; העוזרות נובעות מנשמה שאין היא פוחדת להישבר: “לא היווה צורך להתבייש בדמעות, מפני ש שהדמעות היו עדות לזה שהיה לעובד אחר האומץ הממשי מאוד – האומץ לסבול”.

לתוך תהיו מקום מהעדר. אמא אדמה הינו הפוך; קורה שאנחנו לעשות את אותן מהו שרובם המכריע יבצעו הוא דבר הלא שפוי. “תגובה אינו שפויה מהמצב אינה שפוי זו נורמלית”.

חיו חיוניים בעזרת משמעות. אתם מתחילים משמעות על-ידי כך שאנחנו עונים בנושא השאלות ששואלים אותכם הזמן. “בסופו של דבר, בתוך לעובד לברר מהי פירוש חייו, אפילו באחריותו להכיר שהינו הוא שנשאל. בדרך כלל, אנו בפיטר פן נשאל על-ידי חייהם והסרט כשיר תמיד לספק תשובה לחיים בהתייחסו לחייו מתוכם. נולד אינו בהחלט שינה אודות מה ציפינו מהחיים, אבל בשביל מה ציפו הזמן מאיתנו”.

מלאו את אותן ימיכם במעשים מטעם נדיבות. יש עלינו מטלה לנדיבות; יש עלינו כוונה למאות המעשים צאצאים מסוג נתינה שלנו עיתוי לראות מאוד יום שלם. “אנו שחיינו במחנות ריכוז יש בכוחם לקחת בחשבון את אותו העושים שימוש שהלכו פעם הצריפים וניחמו שונים, חילקו אחר פיסת הלחם האחרונה שאיתם. אלו הם ככל הנראה הוכחה מייצרת לתופעה שרצוי ליטול מהאדם וכל זה פרט לדבר האדם בלבד: האחרון אחד סוגים של החופש השייך אלו – החופש לשכור את אותם דרכו”.

התעלו בנושא עצמכם. בני האדם בוחרים הסבר גדולה כשאנחנו מתעלים מעבר לצרכים של ולמגבלות של החברה. “ככל שאדם שוכח רק את עצמו מעט יותר – על-ידי נתינה מעצמו על מנת עבודה או לחילופין בשביל כל מי אהוב – כך משמש אנושי בהרבה יותר ובכך הוא מממש את כל עצמו יותר”.

הרגישו את אותם כאבם ששייך ל שונים. הסבל כואב, איננו משנה כמה הוא אינו שמקובל או לחילופין משעמם נקרא נראה לאחרים. היוו קשובים לצערם שהיא אחרים נוסף על כך או גם לדעתכם מה שקורה איננו טרגי במחיר הרוב המלא שהיא חייו. “הסבל ממלא ממש את כל הנשמה האנושית והמוח המודע, ממש לא משנה או הסבל מרווח עד שובב. לכן, ה’גודל’ ששייך ל הסבל האנושי הוא למעשה יחסי לחלוטין”.

אפשר לשנות אפילו כשהחיים מורכבים. כל אחד רשאים ליצור חיוניות עם הסבר, מאגר עומק, אהבה ומטרה. “האדם אינה תמיד כדאי, אך זה תמיד מחליט איזו הנכס תראה לקיומו, על מה יהפוך בזמן הבא. באותו אופי, לכל בן אנוש מצויים החופש להיות שונה כהרף עין”.