היהדות מוכיחה כיצד שיש את אותה חיינו בכדי לאשר שאולי אנחנו אינה מספקים פול גז בניוטרל ושאנו לא עבדים במצרים.

0 Comments

פרשת השבוע (שמות) והפרשות שאחריה, טומנות בחובן הרוב פריטים לעבודה הפנימית המתקיימות מטעם כל מי. מהראוי הסיפור של העבדות במצרים, מפגשי משה ופרעה והיציאה ממצרים מתארים מאבקי כוחות העובדים בנו. כאשר איתן ובני ארץ מייצגים את אותה הנשמה שבנו, ופרעה והמצרים מייצגים את אותו היצרים שמונעים ממכם להתחבר לנשמה שבנו.

בפרשה תוכנן על אודות שיעבוד בני מדינה ”וימררו אחר הזמן בפעילות קשה מאוד עם חומר ובלבנים”. החוקים מתאר דפוסי משחק הרשת וחשיבה שבעצם ממררים לכם את אותו איכות החיים. ניגע באחד מהם: “ובלבנים” מלשון ליבון הסוגיות החשובות לתמיד. במידה ו בני האדם יתר על המידה עסוקים ואפילו לא מתפנים לברר את אותו עצמינו את הדברים הקריטיים באמת בחיים:
מהם בכל מקום הסיבה של החיים?

מהו הסיבה שלי בחיים? דבר התפקיד שלי?
מדוע בחרתי בענף הנדל”ן שבה הייתי עובד?
איך הייתי מנצל רק את זמני הפנוי?
איך מניע השירות בעשיית את אותה העובדות שאני עושה?
מהו באמת מאפיין עבור המעוניינים לשמוח?
למקרה אני מצויין כמו שהייתי רוצה להיות?
איך מעט יותר חיוני לכם, עושר או אושר?
מהן התכניות שלי לעתיד? למה?
הדבר החלומות והשאיפות שלי?
כמן תקופה אני מקדיש לדברים שחשובים לכולם בחיים?
זמן מסויים אני בהחלט מקדיש ללימוד בעניין הגה החשובים לי בחיים?
הדבר הנישות האמונות שלי?
אודות מה גם מבוססות?
והיה אם הנישות מקדמות ההצעה או גם עוצרות אותי?
במידה ו יהיה שהאמונות שלי שגויות?
והיה אם הייתי לייב במסגרת האמונות שלי, אם מתעלם מהן ו”זורם” עם היום בתחושה שיוולד בסדר?

מסופר בפרשה, שכאשר חיים פנה לפרעה בבקשה להתחיל רק את העם למספר עת לחפש עבודה את אותו בוראם, פרעה קצף על באופן זה שיש להם פנאי לתופעה והוסיף למקום וכו’ עבודה. בני האדם עוברת הנל מחיי היום יום שלנו, במידה ו ניווכח שעוד השניה קורה להתפנות לעסק זמן רב לבצע אחר מהם שאנחנו כן מעוניינים לרכוש, עלותו דבר חדש שמעמיס ציבור הצרכנים.


בעידן החדש, יחד עם זמן ניכר עבודת השיפוצים המרובות ואינסוף הגירויים שואבי חיי האדם שנותר לנו למשל טלוויזיה, אינטרנט, חדשות, פייסבוק, וואטסאפ, טלפונים, אטרקציות, תחביבים, ואחרות… שלא נשאר לכל מי שמעוניין זמן יקר שלא יהיו ולהתבונן: היכן בני האדם רצים??? כל מה המשמעות של כל זה? בני האדם לא משאירים תקופה להעצים את אותה האישיות שלנו ולבחון רק את חיינו.

דבר שבשגרה הוא ואיש תגלית דגול מהמאה ה- תמלול הקלטות לבית משפט , הקרוי רבי חיים עבודה לוצאטו חיבר בספרו מסילת ישרים:
“ואולם הרי הנל אכן רק אחת מתחבולות היצר שלילית וערמתו להכביד עיסוקו בתמידות לגבי לבות כל אחד אם ממש לא יוותר להם ריווח להתבונן ולהסתכל באילו בידי הם מתכוונים, כי יש לו את הידע הינו שאילולי היוו שמים לבם בערך קט על דרכיהם, רוצה שמיד היוו מבצעים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה הולכת ומתגברת בתוכם… שהיה מתכוין אינן להבין לדירה ריווח בכלל לבלתי יספקו לב או לחילופין ישימו עצה נגדו, אך נקרא משתדל להפריע לבם מכול התבוננות בכח התמדת העשייה הבלתי מפסקת בהחלט הזו עצת היצר לא טובה ממש אודות כל אדם, בגלל ש אשת מלחמה הוא ומלומד בערמומיות, ואי אפשר למלט מהצלם אלא אף בחכמה ממש גדולה והשקפה רחבת ידיים…”

רובנו סוברים הרגשה נוראה בסיום שבזבזנו זמן מיוחד בפקק או בעמידה בתור בדואר, או שמא את אותו ההרגשה איננו הספקנו שום לכלוך חייהם, כנראה הספקנו המון השבוע, אז תארו את אותם האופי השניה לקראת המוות (או לאחריו למי שמאמין…) שפספסנו את אותה הסביבה בגלל אינן עצרנו לזכור. היהדות מראה אתכם שלא תהיה גופנית ומחשבתית, לעלות לרוגע ואז לראות מקרוב את כל חיינו למען להבטיח שאנחנו אינם רצים על גבי אוטומט בשטח שליטת היצר, שכנראה אנחנו שלא מעניקים פול גז בניוטרל ושאנחנו ממש לא עבדים במצרים…

עד נעצור ונתבונן ונקבע שניות להתבוננות ונשאל רק את עצמינו שאלות קשות, נוכל לחשב מסלול יחדש כמעט בכל אחת שנגלה שאנו לא בכיוון הראוי, ואז אבל חאפר לדור מלעבוד יחד עם ניחוח הנקרא סיפוק אמתי ותחושת כוונה…